רקע היסטורי

העילה המיידית לפרוץ המלחמה

העילה המיידית שהביאה לפרוץ המלחמה העולמית הראשונה, שכונתה בפי לוחמיה גם "המלחמה הגדולה" הוא רצח פרנץ פרדיננד, הארכידוכס ויורש העצר האוסטרי בידי גברילו פרינציפ, סטודנט סרבי מבוסניה. הרצח אירע ב-28 ביוני 1914 בסרייבו בירת בוסניה, שהייתה בתחום האימפריה האוסטרו-הונגרית. תושבי סרייבו היו סלאבים ושאפו להתאחד עם המדינה השכנה סרביה, בעקבות הרצח דרשה ממשלת אוסטריה מסרביה כמה דרישות שאחת מהן הייתה שחוקרי הרצח יהיו חוקרים אוסטרים. סרביה הסכימה לדרישות אוסטריה פרט לדרישה לנוכחות אוסטרית בחקירה מאחר וראתה בה פגיעה בריבונותה. בתגובה הכריזה אוסטרו-הונגריה מלחמה על סרביה ופלשה אליה. רוסיה שהייתה בעלת בריתה של סרביה הכריזה מלחמה על אוסטריה והחלה בגיוס צבא ומערכת הבריתות הסבוכה באירופה הופעלה.
על-אף שההתנקשות היא שהובילה ישירות לפרוץ המלחמה, הייתה זו רק עילה, המלחמה פרצה בעקבות סכסוכים פנימיים באירופה ששורשיהם נעוצים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. המלחמה בין צרפת לפרוסיה בשנים 1870 – 1871 הביאה עמה לא רק את ביסוסה של הקיסרות הגרמנית, אלא גם מורשת של טינה בין צרפת לגרמניה בעקבות הסיפוח הגרמני של אלזס-לורן. תחת הדרכתו הפוליטית של הקאנצלר הראשון שלה, אוטו פון ביסמרק חיזקה גרמניה את מעמדה באירופה באמצעות ברית עם אוסטרו-הונגריה והבנה דיפלומטית עם רוסיה.
גברילו פרינציפ מתנקש בחיי יורש העצר האוסטרי פרנץ פרדיננד, כותרת השבועון Domenica del Corriere מתאריך 5-12.7.1914

הכתרתו של וילהלם השני לקייזר

הכתרתו של וילהלם השני לקייזר בשנת 1888 הביאה לכס המלכות הגרמני שליט צעיר הנחוש בדעתו לכוון את המדיניות בעצמו, חרף שיפוטו הדיפלומטי הפזיז. בשל תוצאות הבחירות ב-1890 בהן הגיעו מפלגות המרכז והשמאל להישגים מרשימים וגם חלקית בשל חוסר חיבתו לקנצלר שהדריך את סבו במשך רוב הקריירה שלו, הביא וילהלם להתפטרותו של ביסמרק. חלק ניכר מהישגיו של ביסמרק ירד לטמיון בשנים שבאו לאחר מכן, כיוון שווילהלם לא הצליח לחדש את ההסכם עם רוסיה ועל ידי כך העניק לרפובליקה הצרפתית הזדמנות להשלים ברית מלאה עם האימפריה הרוסית (1891–1894). בנוסף, וילהלם לקח על עצמו את בנייתו של צי ימי גדול המסוגל לאיים על שליטתה הימית בת המאה של האימפריה הבריטית ובכך עודד את כריתת ברית ההסכמה הלבבית (Entente Cordiale) האנגלו-צרפתית ב-1904 והרחבתה ב-1907 כך שתכלול גם את רוסיה.
היריבות בין הכוחות החריפה מ-1880 במסגרת המאבק הקולוניאלי על אפריקה שהביא חלקים נרחבים מאפריקה ואסיה תחת שלטון אירופי למשך רבע המאה הבאה. אפילו ביסמרק, שהיה בעבר הססן לגבי מדיניות אימפריאליסטית היה מוכן להתפשר ולהשקיע משאבים בקולוניות. המתח בין אנגליה לגרמניה הלך וגבר כאשר ההשתלטויות הטריטוריאליות הגרמניות באפריקה ובאוקיינוס השקט איימו לפגוע באינטרסים אסטרטגיים ומסחריים של הממלכה המאוחדת. תמיכתו של וילהלם בשחרור מרוקו מצרפת, בת הברית האסטרטגית החדשה של הממלכה המאוחדת עוררה את משבר טנג'יר (1911) ונוכחות כוחות גרמנים ימיים במרוקו העמידה במבחן את הקואליציה הבריטית-צרפתית.
דיוקן הקיסר וילהלם השני במדי השרד של מפקד הצי הקיסרי הגרמני, ציור: אדולף ברנס, 1913
מרכיב מרכזי במתיחות הדיפלומטית שהלכה וגברה היה עלייתן של שאיפות לאומיות חזקות במדינות הבלקן שקיוו לתמיכה מגרמניה, אוסטרו-הונגריה ורוסיה. עלייתם של חוגים אנטי-אוסטריים בסרביה בעקבות ההפיכה (1903) תרמה אף היא למשבר נוסף ב-1908 בנושא הסיפוח האוסטרי החד-צדדי של בוסניה-הרצגובינה. תרם לכך גם הלחץ הגרמני על רוסיה (שהייתה חלשה הן בשל תבוסתה במלחמת רוסיה-יפן (1904–1905) והן בשל אי-סדר מהפכני בתוכה פנימה) שגרם לה לוותר באורח משפיל בנושא זה. התאוששותה המהירה של רוסיה לאחר 1909 הביאה את השלטונות הגרמנים לתמיכה במלחמת מנע, על-מנת לשבור את ה"כיתור" כביכול של ההסכמה הלבבית לפני שחימושה-מחדש של רוסיה יוכל להטות את הכף כנגד גרמניה ואוסטרו-הונגריה. כבר ב-1913 תכננו צרפת וגרמניה להרחיב את שירות החובה הצבאי, בעוד שהממלכה המאוחדת נכנסה להסכמות ימיות עם צרפת במהלך השנה הקודמת.
כרזת תעמולה גרמנית, מאזן הכוחות האירופאי 1914
באשר לאימפריה העות'מאנית, כבר מסוף המאה ה-19 היה ברור לכל שימיה קצרים ובפרט לאחר עליית הטורקים הצעירים לשלטון ב-1908, מרבית המעצמות העדיפו לשמור על שלמותה בכדי לשמר את היציבות במזרח התיכון, בצפון אפריקה ובבלקן. לא כך רוסיה, שנלחמה בטורקיה פעמים רבות וביקשה לעצמה שליטה בשטחים לחופי הים השחור ובמצרי הבוספורוס והדרדנלים שיאפשרו לה גישה לים התיכון. כריתת ברית ההגנה בין העות'מאנים לגרמניים בראשית אוגוסט 1914 הפכה אותם לאויביהם גם של הבריטים והצרפתים אולם הימנעותם מלחימה נמשכה גם לאחר התלקחות הקרבות באירופה, עד שההנהגה הגרמנית נאלצה להכניסם בעורמה ובעל כורחם למעגל הלחימה.
"בכוחות מאוחדים אל המטרה" - גלוית תעמולה גרמנית המציגה את מנהיגי מעצמות המרכז בפרוץ המלחמה
עם פרוץ הלחימה נוצרו באירופה שתי חזיתות עיקריות, מעצמות המרכז: גרמניה, אוסטרו הונגריה והאימפריה העות'מאנית, אליהן נוספה גם בולגריה לחמו בחזית המזרחית כנגד צבאות רוסיה הצארית, סרביה ובהמשך גם רומניה ואילו בחזית המערבית לחם הצבא הגרמני בצבא בלגיה, בצרפת ובחיל המשלוח הבריטי שעל אדמתה ובהמשך לחמו האוסטרים באיטליה שהפרה את בריתותיה ובחרה להצטרף למעצמות ההסכמה. במקביל נפתחו במהרה חזיתות משנה במושבות באפריקה, במסופוטמיה (כיום עיראק) ובקווקז. במסגרת הרחבת הלחימה לזירות המשניות פשטו כוחות עות'מאניים תחת פיקוד גרמני על תעלת סואץ במטרה לערער את השליטה הבריטית במצרים ולפגוע בתנועה הצבאית בתעלה, בעיקבות התלקחות הלחימה התפשטה המערכה גם לחזית סיני וארץ ישראל.