מאת: ערן תירוש
לפני מספר ימים שמעתי באחת מתוכנית הרדיו התייחסות לתאריך ה-11 בדצמבר. מייד נדרכתי, שכן לתאריך זה משמעות רבה בעיניי בהיבט ההיסטורי הארץ-ישראלי הקשור למלחמת העולם ה-I. להפתעתי, שמעתי לראשונה על 'יום ההר הבינלאומי'. בהמשך מצאתי כי האו"ם קבע לפני כעשרים שנה את ה-11 בדצמבר כ-'יום ההר הבינלאומי', יום המוקדש להרים המכסים כרבע משטח כדור-הארץ באמצעות קידום המודעות ודיונים על חשיבות ההרים, ההתמודדות של קהילות החיות בהרים וטיפוח השימור האקולוגי. מדי שנה קובע האו"ם נושא ייחודי ל-'יום ההר הבינלאומי' והפעילות מתמקדת בהיבט שנבחר לאותה שנה.
הופתעתי, אולם מייד 'חזרתי לסורי' והכנתי מספר רעיונות להתייחסות לתאריך זה בהיבט של 'המלחמה הגדולה'. ב-11 בדצמבר 1917 נכנס הגנרל אלנבי בשערי העיר העתיקה של ירושלים ונטל באופן רשמי לידיו את העיר, אירועי ההשתלטות של כוחות 'חיל המשלוח המצרי' (שמו של הצבא הרב-לאומי בהובלה בריטית, בפיקודו של הגנרל אלנבי) על ירושלים רוויים בעשרות אירועי-משנה ואנקדוטות, מהם נתמקד בשלושה הקשורים זה בזה.
מתנת חג המולד
תחילה, אנסה להבהיר מדוע תאריך זה כה חשוב בעיניי: ב-1964 פרסם ה-BBC סדרה דוקומנטרית מצוינת לציון מלאת חמישים שנה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. אחד מפרקי הסדרה הוקדש לקרבות במזרח התיכון. כך ציין ה-BBC את נפילת ירושלים לידי כוחות 'חיל המשלוח המצרי':
ב-11 בדצמבר 1917 השתלטו כוחות–ההסכמה על ירושלים. אלנבי נכנס לעיר הכבושה בצנעה, על רגליו, בניגוד לקייזר (וילהלם ה-II מגרמניה), שנכנס ב-1898 רכוב על סוסו, בפתח שנפתח במיוחד לשם כך בחומות העיר. ירושלים הייתה העיר המפורסמת הראשונה שנפלה בידי כוחות–ההסכמה בארבע שנות מלחמה. בפעם הראשונה, צבא של כוחות–ההסכמה קיבל לידיו מפתחות עיר מעין זו מידי ראש–העיר. בפעם הראשונה, פרסמו כוחות–ההסכמה מנשרים בדבר החלת שלטון צבאי על קירות עיר–בירה כבושה. עיר–בירה רוחנית, העיר הקדושה בעולם לשלוש דתות – נוצרית, יהודית ומוחמדינית (מוסלמית). האומה הבריטית קיבלה את מתנת חג–המולד (בהמשך לבקשתו של ראש-הממשלה הבריטי לויד ג'ורג' מהגנרל אלנבי, ערב צאתו למזרח-התיכון: ירושלים כמתנת חג מולד לעם הבריטי).
בקרב יהודי הארץ והעולם נתפסה ההשתלטות של הבריטים על ירושלים כנס חנוכה תרע"ח. אלנבי נתפס כיהודה מכבי מודרני והשיר העברי מהעת החדשה המפורסם ביותר בעולם נכתב בעקבות האירוע – הבה נגילה!
למרבה הצער, במהלך המאה שחלפה התעמעם זכר האירוע שנחשב אז כאירוע שיא במהלך המלחמה (ראוי להדגיש כי לירושלים לא הייתה חשיבות צבאית, אלא 'רק' חשיבות פוליטית ומוראלית מהדרגה הגבוהה ביותר). במלאת 100 שנה לאותו אירוע, כניסתו של אלנבי לירושלים כמעט ולא נזכרה בתקשורת הבינלאומית.
ארוחת צהרים של מנצחים במפקדת הגנרל שאיי
בשנת 2012 יצא לאור הספר 'A Prophetic Property', אשר נכתב על-ידי קלווין קרומבי. הספר ראה אור בהוצאת הכנסייה האנגליקנית בירושלים ועוסק ביובל 150 שנות פעילות ה-CMJ בירושלים.
בספר מוזכר כי לאחר הטקסים הרשמיים בעיר העתיקה פנתה הפמליה אל מפקדתו של מפקד דיביזיה 60 (דיביזיית לונדון), הגנרל ג'ון שאיי וסעדה שם ארוחת צהרים דשנה. בספר מוזכרים מספר מקורות אשר דיווחו על הארוחה, אולם ראשית עלינו לזהות את מיקומה של מפקדה זו.
מקורות ישראליים רבים מציינים את מפקדתו של הגנרל שאיי במבנה בית החולים סנט ג'ון שלצד דרך חברון בדרום ירושלים של אותם ימים (היום מלון הר-ציון), אולם לאמיתו של דבר מדובר בבית החולים האנגלי שבתחילת רחוב הנביאים. מקור טעות זיהוי זו הוא דווקא בספר ההיסטוריה הצבאי הרשמי הבריטי, שם נכתב כי הגנרל שאיי "קבע את מפקדתו בבית-החולים האנגלי למחלות עיניים של סנט ג'ון על רחוב יפו". נראה כי כותבי הספר הבריטי לא היו מודעים לקיומם של שני בתי-חולים אנגליים שונים, האחד בדרום העיר והשני במערב. השם המופיע בספר מתייחס לשמו של בית-החולים שבדרום העיר, אולם מציב אותו במערב העיר, סמוך לרחוב יפו. מבנה בית-החולים למחלות עיניים סנט ג'ון שבדרום העיר דאז ניזוק קשה בלחימה (יש צילומים רבים של המבנה החרב) וכלל לא ניתן היה לעשות בו שימוש ואילו בית-החולים האנגלי לא ניזוק וניצב במערב העיר, האזור ממנו הגיעה דיביזיית לונדון לירושלים. זאת ועוד – יש שפע של צילומים של הגנרל וקציניו במפקדה, ליד מבני בית-החולים לשעבר, המשמש כיום כבית-הספר האנגליקני הבינלאומי. חוקרים ישראלים לא שמו לב לטעות בספר הבריטי והצביעו על סנט ג'ון כמקום מפקדתו של שאיי והעתיקו האחד מהשני את הזיהוי השגוי.
ב-2017, במסגרת ציון אירועי שנת המאה להשתלטות צבאו של אלנבי על ירושלים, התארחו בעיר הנרי ג'פרי היינמן אלנבי, המחזיק בתואר לורד אלנבי של מגידו ה-4, אימו, נינו של הגנרל שאיי, ג'ון בנסון ורעייתו. כחלק מסדרת האירועים בעיר, הובלתי את הארבעה אל מפקדתו של שאיי, מחוץ לבית הרופא, מקום הארוחה, שם שחזרנו את צילומי התקופה.
התקרית בין ז'ורז'-פיקו לאלנבי – האם 'שבעת עמודי החוכמה' דיווחו אמת?
המקור המפתיע יותר אשר דיווח על הארוחה במפקדתו של הגנרל ג'ון שאיי הוא לא אחר מתומאס אדוארד לורנס, המוכר בעיקר בכינויו 'לורנס איש ערב'. כידוע, סרט רב-רושם הופק על סיפורו ודמותו של לורנס, והשבוע מלאו 60 להקרנה הראשונה! ספרו של לורנס על אותה תקופה, 'שבעת עמודי החוכמה', נחשב עד היום כמופת ספרותי של ממש. בספר, לורנס תיאר חלק משפע המטעמים שהוגשו בארוחה – סלטים, מיונז-עוף, כריכי כבד-אווז. אולם תיאורו התמקד בתקרית מביכה שאירעה במהלך הארוחה.
הרקע לתקרית היא היריבות בין צרפת לבריטניה בנושא השליטה במרחב מזרח הים-התיכון והפרשנויות השונות של הצדדים בהיבטים שונים. ז'ורז-פיקו (כן, ההוא מהסכמי סייקס-פיקו), אשר השתתף אף הוא באירועים הרשמיים בעיר העתיקה אמר לאלנבי את הדברים הבאים: "ומחר, גנרל יקר שלי, אנקוט בצעדים הנדרשים כדי להקים ממשל אזרחי בעיר". לורנס מתאר כיצד כולם קפאו במקומם, המזון בידיהם, והביטו אל עבר אלנבי. אלנבי היסס למספר שניות, האדים ופלט ביבושת: "באזור הצבאי הסמכות היחידה היא של המפקד העליון – שלי". פיקו ניסה למחות, אולם אלנבי קטע אותו בחדות.
היה או לא היה? בעת כתיבת שורות אלו, לא נתקלתי במקור אחר המדווח על אירוע זה. האם לורנס ו-'שבעת עמודי החוכמה' הם מקור היסטורי אמין? בקרב העוסקים בתקופה זו חלוקות הדעות בעניין לורנס. יש הרואים בו דמות הרואית ומתייחסים לכתוביו כאמת צרופה. יש הרואים בו שרלטן, אשר ניפח את חלקו ותפקודו מעל לכל פרופורציה. בהקשר זה אכוון למאמר מצוין של יגאל שפי: 'חיבור היסטורי – או בדיון ספרותי מדמיונו של קצין בריטי במזרח'. המאמר פורסם בהארץ ב-2006 ומופיע במרשתת.
היה גם היה!
מאמר זה פורסם בדף העמותה בפייסבוק. בין המגיבים היה משה הררי ובזכותו (תודה!) עליתי על קצה חוט שהוליך דרך בלוג של הספרייה הלאומית אל מאמר של ד"ר מרטין קרמר מ-2017, במאמר זה התייחס ד"ר קרמר לאותה תקרית, לה הוא מייחס חשיבות החורגת בהרבה מהתלהטות הרוחות באותו רגע. מכל מקום, התכתבתי עם ד"ר קרמר והוא כיוון אותי באדיבותו (תודה מקרב לב!) אל שני מקורות נוספים אשר התייחסו לאותה תקרית, אם כי מקורות אלו לא ניחנו ברמה הספרותית של לורנס. האחד היה הגנרל פיליפ צ'טווד, מפקד הקורפוס הבריטי ה-XXI – במכתב ששלח בסוף שנות ה-30 לביוגרף של אלנבי הוא ציין: "הייתי שמח אם יכולת להכניס (לספר) את מה שהצרפתי אמר לאלנבי ואת מה שאלנבי אמר לו, כשהצרפתי אמר כי בכוונתו ליטול לידיו מיידית את המנהל האזרחי בירושלים. אולם, כמובן, זה לא יכול להופיע בספר"….
השני, לואי מסיניון, קצין צרפתי אשר השתייך באותה עת לפמליה של ז'ורז'-פיקו. מסיניון (דמות מרתקת בפני עצמה) ציין כי: "אלנבי איים בנוקשות על פיקו במעצר, באם הוא יתערב". מדברים אלו עולה כי לורנס תיאר את הדברים בצורה עדינה מהדרך בה התנהלו הדברים בפועל (אגב, דרכיהם של לורנס ומסיניון הצטלבו מספר פעמים עוד לפני המפגש בירושלים).
ובעניין מיקום מפקדת הגנרל שאיי, שם נערכה ארוחת הצהרים והתרחשה התקרית הדיפלומטית – במאמרו של ד"ר קרמר מצוין כי המפקדה הייתה בקרבת עין כרם. בבלוג של הספרייה הלאומית כבר הושמטה המילה 'בקרבת' ושם כבר צוין כי המפקדה הייתה "בכפר הציורי עין כרם". מקור זיהוי מוטעה זה הוא מדיווחו של מסיניון, אשר דיבר על "המפקדה הגדולה, סמוך לעין כרם (בבית-ספר פרוטסטנטי אשר נוסד כדי לקרב את ישראל לנצרות)". אכן, שמו הרשמי דאז של הארגון אשר הקים את בית-החולים הוא 'החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים'. ככל הנראה, הדברים נכתבו שנים רבות מאוחר יותר וזכרונו של מסיניון בגד בו בשני פרטים: בית-חולים ולא בית-ספר ובעניין המיקום של אותה מפקדה.
כאמור, המפקדה של הגנרל שאיי התמקמה במבני בית-החולים האנגלי, בתחילת רחוב הנביאים וסמוך לדרך יפו. במקום יש תצוגה היסטורית צנועה ומרתקת וניתן לבקר בתיאום מראש, בידינו סדרת צילומים בהם נראים הגנרל צ'טווד, מפקד הקורפוס ה-XXI והגנרל שאיי, מפקד דיביזיה 60 (לונדון) בחצר מבנה בית החולים. במסגרת האירוע לציון שנת המאה לכיבוש ירושלים, בו השתתפו נציגים ממשפחותיהם של הקצינים הבריטיים הבכירים וביניהם ג'ון בנסון, נינו של הגנרל שאיי, נעשה בחצר בית החולים שחזור לתמונות אלו.
השארת תגובה