ארמניה ואוסטרליה בירושלים – סוף אפריל

מאת יו"ר העמותה מר ערן תירוש

כמדי שנה, ב-24 וב-25 באפריל נערכים בירושלים טקסי זיכרון המתקשרים לתקופת מלחמת העולם הראשונה. ב-24 באפריל מצוין יום הזיכרון לרצח-העם הארמני ולמחרת, ב-25 באפריל, מצוין יום אנז"ק (או אנזא"ק), בעיקר ברחבי אוסטרליה וניו-זילנד, אולם גם באתרים רבים אחרים ברחבי העולם, לרבות בישראל.

יום-הזיכרון לרצח-העם הארמני

ב-24 באפריל 1915 נעצרו באיסטנבול למעלה מ-200 מנהיגים ואינטלקטואלים ארמנים והועברו לשני מתקני-כליאה בקרבת אנגורה (לימים אנקרה). תאריך זה נבחר מאוחר יותר לציון יום-הזיכרון הרשמי לרצח-העם הארמני. יום-הזיכרון מצוין גם ברובע הארמני בירושלים, הן בטקס דתי בקתדרלת סנט ג'יימס והן בטקס אזרחי ליד האנדרטה שבחצר הסמינר התיאולוגי הארמני, ממול לכניסה הראשית למתחם הארמני המרכזי.

השנה, לא הסתייע בידי להגיע לטקסים עצמם. למחרת, ב-25 באפריל, ביקרתי באנדרטה לזכר רצח-העם הארמני שבחצר הסמינר לפרחי כמורה. האנדרטה מורכבת משבעה חצ'קרים (חצ'קר – מצבת-זיכרון ארמנית מגולפת באבן שבמרכזה הצלב הארמני) – חצ'קר מרכזי ומצדיו שישה חצ'קרים נוספים, לזכר ששת הנפות הארמניות שהיו בתחומי האימפריה העות'מאנית בתחילת מלחמת העולם (סיבאס, ארזורום, מאמורט אול-עזיז, דיאברקיר, ביטליס, ואן).

יש קווי דמיון רבים בין העם הארמני לעם היהודי, וכמובן, גם קווי שוני. תקצר יריעה זו מלהיכנס לעומקה של השוואה זו ואסתפק כאן בציון רק אחד מהם, הקשור במישרין לתקופת מלחמת העולם הראשונה ולארץ-ישראל. בשלהי 1914 החל גירוש יהודי ארץ-ישראל נטולי האזרחות העות'מאנית, רובם למצרים. תהליכי הגירוש נמשכו אל תוך 1915, כשמרבית המגורשים הגיעו לאלכסנדריה. ביולי 1915 הגיעו כוחות עות'מאנים אל אזור מוסא דאג (הר משה) שבדרום תורכיה של היום, סמוך לגבול עם סוריה, כדי להוציא אל הפועל את פקודות הגירוש של תושבי ששת הכפרים הארמנים שבאזור זה. התושבים התבצרו בראש מוסא דאג ועמדו בצורה הרואית כנגד הכוחות העות'מאנים במשך 53 יום, עד פינויים מההר על-ידי ספינות-קרב צרפתיות, גם הם למצרים.

בהמשך המלחמה נוצרו יחידות יהודיות שלחמו תחת הדגל הבריטי (גדודי קלעי המלך, שיש המכנים אותם 'הלגיון היהודי') ויחידות ארמניות (גדודי 'לגיון האוריינט') שלחמו תחת דגל צרפת. ראשוני הלוחמים שגויסו, הן היהודים והן הארמנים, גויסו במצרים. אל אלו שגויסו במצרים נוספו יהודים וארמנים רבים מהתפוצות של שני העמים, מאותם מקומות ממש – מערב אירופה, צפון אמריקה ודרומה. זאת ועוד – הן הלוחמים היהודים והן הלוחמים הארמנים הגיעו לקראת סוף המלחמה לארץ-ישראל ובספטמבר 1918 נטלו חלק ב-'מערכות מגידו', המתקפה שהביאה לסיומה את הלחימה בארץ-ישראל במלחמת העולם הראשונה.

טקס עלות השחר בהר הצופים

עם עלות שחר ה-25 באפריל 1915 נחתו ראשוני לוחמי 'כוחות ההסכמה' בחופי גליפולי, לרבות לוחמים אוסטרלים וניו-זילנדים. כבר ב-1916, במלאת שנה ליום התחלת נחיתת הכוחות בחופי גליפולי, ציינו לוחמים אוסטרלים וניו-זילנדים אשר שירתו בחזית המערבית באירופה את קורבנם של אחיהם-לנשק בטקס עם עלות השחר, השעה בה החלה נחיתת הכוחות בגליפולי. עוד במהלך 1915 וביתר-שאת ב-1916 נערכו במקומות שונים טקסים ועצרות לציון האירועים, זכר הנופלים וגיוס כספים עבור החיילים בחזית. אלו היו היסודות אשר הביאו בהמשך לקביעת יום-זיכרון רשמי, 'יום אנז"ק', אשר מצוין עד היום בהמון-עם באוסטרליה ובניו-זילנד, בתהלוכות ובטקסים. טקסי-זיכרון נערכים גם בגליפולי ובנציגויות אוסטרליות וניו-זילנדיות ברחבי העולם. בחלק מהמקומות נערכי טקסי-זיכרון אלו עם עלות השחר, אך מרבית האירועים, ובעיקר התהלוכות, מתקיימים במהלך היום.

בית הקברות הצבאי של חבר העמים הבריטי בהר הצופים הוקם כבית הקברות המרכזי והרשמי של חללי 'חיל המשלוח המצרי', שמו של הכוח הרב-לאומי בהובלה ופיקוד בריטי, שבסיסו היה במצרים ופעל במצרים, חצי-האי סיני, ארץ-ישראל וסוריה. בחזית בית הקברות נמצאת רחבת 'כיכר אוסטרליה' וקפלת הזיכרון הנמצאת במרכז רחבת הטקסים נושאת את שם חיל-המשלוח הניו-זילנדי. לפיכך, אך טבעי הוא שטקסי יום אנז"ק בישראל נערכים בהר הצופים. הטקסים מעט שונים מדי שנה, אולם כולם כוללים תפילות קצרות של אנשי-דת, קטעי-הקראה, נאום או שניים, הנחת זרי-אבל, תרועת-חצוצרה ודקת-דומיה. השנה שולב בטקס גם נציג השגרירות התורכית, אשר ציטט את נאומו המפורסם של מוסטפא כמאל, אטאתורק, במהלך אירועי יום אנז"ק 1934 – נאום מרגש אותו הפנה אל אימהות החללים. מילותיו של אטאתורק חקוקים על לוח ענק בבית הקברות הצבאי באנז"ק קוב שבחצי-האי גליפולי:

גיבורים אלו ששפכו את דמם
ואיבדו את חייהם.
כעת אתם שוכבים על אדמתה של ארץ ידידותית.
על כן, נוחו בשלום.

אין הבדל בין הג'ונים לבין המהמטים

מבחינתנו הם נחים אלה לצד אלה
כאן, בארץ זו שלנו.

אתן, האימהות

ששלחתן את בניכן מארצות רחוקות
מחו את דמעותיכן,
בניכן נחים כעת בחיקנו

והם בשלום

לאחר שאיבדו את חייהם על אדמה זו הם
הפכו גם לבנינו

בין אלו הטמונים בבתי-הקברות בחצי-האי גליפולי נמנים גם מספר לוחמים של 'גדוד נהגי הפרדות', היחידה הצבאית-יהודית הראשונה בעת החדשה, שפעלה תחת דגל בריטניה במערכת גליפולי. חיילי הגדוד גויסו מקרב מגורשי ארץ-ישראל, אותם הזכרנו לעיל. גם הם נחים עתה בחיק האומה התורכית.   

במהלך הטקס הנחתי זר-אבל בשם 'העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל'. עם סיום הטקס, ניגשתי עם הרב שליווה את האירוע אל אחד מהלוחות הקבועים בקירות אנדרטת הזיכרון, המקיפה בחצי-קשת את רחבת הטקסים. הצגתי בפני הרב את המקום בו מונצח חלל יהודי נשכח, פרנק סידני לוי, יהודי-אנגלי-אוסטרלי. הוא נולד בלונדון, היגר לאוסטרליה ועסק בספנות ודיג-פנינים. פרנק שירת ב-'בריגאדת קורפוס הגמלים האימפריאלי' ונהרג בקרבות עזה II, באפריל 1917. בן 30 שנה היה במותו. לאחר המלחמה, קברו לא אותר ולכן הוא מונצח באנדרטת הזיכרון שבהר הצופים, וכן באנדרטאות ואתרי-זיכרון וירטואליים בלונדון ובאוסטרליה.

לאחר הטקס ניגשו הנוכחים אל פינת בית-הקברות, שם הוגש כיבוד אשר כלל שתייה חמה (למעוניינים – עם אלכוהול) ועוגיות אנז"ק. הנוהג של הגשת תה/קפה עם אלכוהול (רום) לאחר טקסי עלות השחר, מהווה מחווה למשקה אשר הוגש ללוחמים בקו-החזית ובשדות-הקרב עם עלות השחר. 'עוגיות אנז"ק' הן עוגיות זהובות, פריכות, פשוטות ונהדרות (ודי ממכרות…) המשלבות שיבולת-שועל, קוקוס, דבש, סוכר חום ותבלינים. העוגיות נוצרו לראשונה במהלך מלחמת העולם הראשונה והיות והן לא מתקלקלות במהרה – נאפו ונשלחו מאוסטרליה וניו-זילנד אל הלוחמים בחזיתות השונות.