מאת: עזרא פימנטל
להערכת הבריטים, היו בעזה כ-2,000 חיילים תורכים ויחידות ארטילריה במורל ירוד ובאווירת נסיגה. תכניתם היתה מבוססת על מסך אבטחה של "הקורפוס המדברי הרכוב", שכלל את דיוויזיית האנז"ק והדיוויזיה הרכובה ה-5. על הקורפוס הוטל לאגוף את העיר ממזרח, לבצע חסימה מצפון ומצפון-מזרח ובהמשך להיכנס לעיר מצפון. על הדיוויזיה ה-53 המוגברת הוטל לתקוף מדרום, על הדיוויזיה ה-54 המוקטנת הוטל לכבוש את רכס שייח' עבאס, הדיוויזיה ה-52 נשארה כעתודה כללית בחאן-יונס. הפיקוד הישיר הוטל על גנרל דובל (Doblle).
ב-25 במארס התכנסו הכוחות במרחב דיר אל-בלח (מדרום לואדי עזה, הוא נחל הבשור). הגנרל מאריי ומפקדתו התמקמו באל-עריש,90 ק"מ מהחזית. לא בוצעו כל סיורים מכינים מצפון לואדי עזה להכרת השטח ומערכי האויב.
ב-25 במארס, ב-5 לפנות בוקר, החלה דיוויזיית האנז"ק בחציית ואדי עזה, שהיווה את קו החזית. עם עלות השחר התברר, שמסך ערפל כבד עוטה את פני השטח כולו, מצב שהיקשה ביותר את השליטה בכוחות. עם זאת, התקדמות האנז"ק נמשכה כמתוכנן ללא הפרעה. ב- 9 הגיעו לבית דרדיס, וב-10:30הגיעו לג'בליה מצפון לעזה. בהמשך, חצו הדיוויזיות ה-53 וה-54 את הואדי, אך באיטיות רבה ובפיגור הולך וגדל בלוח הזמנים. הכניסה לשטחי ההיערכות, יציאת המפקדים לסיור והכרת המערך היתה מסורבלת ולא יעילה בגלל הערפל הכבד. כשהתפזר הערפל התברר לכוחות, שהם התמקמו בסמוך מאוד לעמדות התורכים. התקפת דיוויזיות החי"ר 53 ,52 ו-54 החלה בשעה, 11:00 תוך התקדמות איטית בשדות אש של ארטילריה ושל מכונות ירייה. שטח החול וגדרות הצבר לא איפשרו התסתערות מהירה ותכליתית והכוחות רותקו לקרקע במשך שעות רבות, תוך ספיגת אבידות כבדות וללא יכולת הכרעה. "הקורפוס המדברי הרכוב" המשיך להתקדם ממזרח, כשהוא גובר על משמרות תורכיים שניקרו בדרכו. בשעה 16:00 הוטל לקרב ונכנס תחת אש כבדה לשטח הבנוי. בשלב זה דיווחו מטוסי סיור על תגבורת תורכית חזקה, העושה דרכה מכיוון דיר סניד, הוג' והוריירה. בשעה 18:00 כבשה הדיוויזיה ה-53 את השטח החיוני של עלי מונטאר ממזרח לעיר, והצליחה להתחבר עם האנז"ק, שבאו מצפון לעיר.
תמונת הקרב לא היתה שלמה וברורה ודיווחים על התגבורת התורכית החזקה ועל מחסור במים לסוסים, לא הגיעו. העדר דיווחים אלה החדירו ספקות כבדים בליבותיהם של הגנרל מאריי ומטהו בקרון הפיקוד באל-עריש. החשש להפקיר את הכוחות בשטח קשה וסבוך בגדרות צבר, וחוסר-יכולת ההכרעה לפני רדת הלילה, הביאו להחלטה של פקודת נסיגה. וכך,כאשר הכוחות
הרכובים נמצאו כבר בלב העיר, השטח השולט של עלי מונטאר בידיהם, וכפסע בינם לבין הנצחון, נאלצו הכוחות לוותר על הישיגיהם ולחזור אל מעבר לואדי עזה. למחרת נעשה נסיון נוסף לתקוף את העיר, לפני שהתורכים יספיקו להתארגן להגנה מחדש. ואמנם, עלי מונטאר נכבש מחדש, אך כוחות תגבורת עדיפים הדפו את הכוח הבריטי והוא נאלץ שוב לסגת.
בדיעבד התברר, שערב ההתקפה הוכפל חיל המצב התורכי בעיר עד כ-4,000 חיילים (ולא 2,000 כפי שהעריכו הבריטים), ובכ-20 תותחים. עוד נודע שהכוח התורכי בעיר ומפקדו הגרמני, עמדו כבר להיכנע מכיוון שהתגבורות מהוג' והוריירה לא הגיעו. הם אכן נעצרו ללינת לילה ונכנסו לעזה רק למחרת היום.
אבידות הבריטים היו כ-500 הרוגים וכ-3,000 פצועים. על אבידות התורכים אין נתונים.
הלקחים הבריטים העיקריים ממערכה זו היו:
* ההיכרות המוקדמת של השטח לא היתה מספקת, והתמצאות המפקדים תחת אש היתה לקויה.
* נוכחות המפקד בזירת המלחמה בכל זמן הימשכותה, חיונית להבנת תמונת הקרב ולקבלת החלטות מהירות ושקולות.
* פיתוח מערכת הזרמת מידע מדויק על המצב בשדה הקרב.
* אורך רוח ודבקות במטרה היו חסרים לבריטים כדי להטות את הכף לטובתם ברגעים הקריטיים שעל גבול ההצלחה והכשלון.
השארת תגובה