הטופוגרפיה של חבל הבשור

הטופוגרפיה של חבלהבשור התחתי כגורם משפיע

על מהלכי הקרבות במהלך שנת  1917

דן גזית

בהערכת המצב הצבאית ובתכנון מבצעי     מרכיב ה-'קרקע'  הוא בעל חשיבות עליונה. ממרכיב זה, המתייחס לשלל גורמי התבליט והתכסית,  נגזרים היבטים  טקטיים כמו נקודות שליטה, מסתור, קווי ראייה, עבירות ועוד. כמו בכל מערכה צבאית גם במערכה על ארץ-ישראל במלחמת העולם הראשונה, שיחק גורם זה תפקיד חשוב במכלול השיקולים של המפקדים בשטח. במספר אירועים בחבל הבשור, שהיה זירת פעילות צבאית אינטנסיבית במשך כתשעה חודשים, מודגמות היטב תוצאות ההתייחסות, או אי ההתייחסות, למרכיב ה-'קרקע' בתכנוניי המפקדים.

פני השטח בזירת הקרבות במלחמת העולם הראשונה בחבל הבשור מתייחדים בשלושה אלמנטים טופוגרפיים עיקריים: מישורי לס שטוחים רחבי-ידים; רכס רחב ורדוד (בגובה כ-20 מ' מעל סביבתו) החוצה את המישורים לרוחבם ("רכס חצרים-אופקים", המהווה פרשת-מים מקומית בין נחל גרר לנחל בשור), שתשתיתו קירטוניתוכיסויו קונגלומרט בלתי-מלוכד המעורב בלס; רכס רחב ומסועף (המתנשא כ-30 מ' מעלהמישור), בציר דרום-מזרח – צפון מערב, ("רכס נתיבות-סעד" [1] המהווה פרשת-מיםמקומית בין נחל שקמה לנחל גרר) ותשתיתו – כורכר מכוסה בלס [2].שיקולים טקטיים ולוגיסטיים של מפקדים, כפישמתבטאים בניתוח הקרבות בספרות הצבאית ממלחמת העולם הראשונה בחבל הבשור, לעתים מביכים אותנו בחוסר הסבירות שלהם או בÛשל ההגיוני שלהם לכאורה. אךהכרות  אינטימית של הזירה מבהירה כי יש לתכונות הטופוגרפיות  שלהחבל אופי מתעתע, שמקשה את ההתמצאות בו לכל מי שבא אליו זה מקרוב.     בנושא ההכרות עם השטח, לכוח העות'מאני המתגונן היו שלושה יתרונות על הכוח הבריטי התוקף:

א. לרשותם עמד ניסיון בן כשנתיים בהכרת השטח, על יתרונות וחסרונות נקודות התצפית בעונות השנה השונות, ובמיקום טקטי של מערכי הגנה והתקפה מותאמיםלתכונות השטח.

ב. למפות התורכיות-גרמניות היה  רווח אנכי של 10 מטרים בין קווי הגובה (לעומת 20-30 מ' במפות הבריטיות); נתון זה הקל עלהפיקוד העות'מאני ( והכביד על הפיקוד הבריטי) ברמות הטקטיות, בשימוש במפות לניווט, בדיקת קווי ראייה, וטיווח ארטילרי.

ג. במהלך הקרבות הורגשההיטב העליונות של חיל האוויר הגרמני, בעיקר בנושא מודיעין השדה.

להלן יוצגו שלושה  מקרים, בהם לטופוגרפיה המיוחדת של חבל הבשור הייתה השפעה על פעילויות צבאיות שונות:  על תשתית מסילות הברזל, על מיקום במסתור בפאתי באר-שבע ועל ההתקפה החזיתית בקרב עזה השני.

תשתית מסילות הברזל

עיקר המטענים שונע  על-ידי שני הצבאות, באמצעות מסילות-ברזל. מערך התובלה נשען בשני המקרים, על מסילה תקנית מרכזית (שרוחבה לא היה זהה בשני הצבאות) שממנה הסתעפו "מסילות-שדה"("מסילות-שירות") צרות. פני השטח בתוכו עברו המסילות המרכזיות, מחוץ לחבל הבשור, היו גיבעיים, ולעיתים הרריים, ולהכשרת התוואי שלהן נדרשו עבודות-עפר מאסיביות של הרמתסוללות וכריית חפירים, כדי למתן את שיפועי המסילה ולפלס את התוואי [3]. בחבל הבשור פני השטח המתונים אפשרו חיסכון במשאבים ובזמן בהנחת המסילות. בשני קווים שלמסילות-שירות צרות בשטחי המישור, הונחו האדנים והפסים ישירות על גבי השטח המישוריוהמפולס בטבעיות: קו אחד נמתח בין ריכוז המחסנים העות'מאניים לרגלי תל שרע (שריעה)בואך עין בשור (עין שלאלה), לאורך כ-20 ק"מ [4] כדי להתגבר על הבוץ הטובעני בחורף 1917 ולאפשר זרימת אספקה. הקו השני נסלל באותה השיטה על-ידי הבריטים מביר גמלי (5.5ק"מ דרומית מעין בשור) לעבר חורבת חשיף, לאורך כ-6 ק"מ [5] כקו טקטי מקביל מדרוםלמסילה הראשית. ניצול המישורים החלקים להקמת מסילות ללא עבודות-עפר גרם לחיסכוןבכוח אדם ובהוצאות שהופנו למאמצים אחרים, והחיש לאין-ערוך את מהירות הפריסהוכן את מהירות הפירוק: את המסילה משריעה לשלאלה פירקו התורכים בשבוע! אכן, היה זהניצול יעיל של הטופוגרפיה המישורית, שהקל על המאמץ הלוגיסטי במלחמה בחבלהבשור: שטח המאופיין בהעדר מסתור ומחסה הפך מחסרון טקטי ליתרון לוגיסטי של חסכון באמצעיםובזמן.

 

אשליית המיקום במסתור

חמישה ימים לפני כיבוש באר שבע, תפסו הבריטים נקודה שולטת ברכס חצרים-אופקים (נ"ג 204), סמוך לשער אופקים, בבסיס חצרים של היום, כדי למנוע מהאויב תצפית לעבר המרחבים בדרום-מערב, שםנערכו ההכנות לכיבוש [6]. הכוח הבריטי  התפרס בלילה במורד השיפולים הצפוניים של שלוחה צרהורדודה בערוץ נחל אופקים, מתחת לנקודה השולטת באזור. מטרת המיקום בנקודה זו דווקא הייתה לא להתגלות לאור היום לתצפיות  התורכיות  במוצבים שמצפון-מערב לבאר שבע. מיקום נקודת הפריסה הסתמך על מפות-קרב בקנה-מידה 1:40,000, שהתבססו על תצפיותיהם של מודדים צבאיים שנלוו לכוחות מאזראשית המלחמה. על-פי המפה נקודת הפריסה שלהם הייתה מוסתרת מעיני התורכים. אך במפות אלה, שהגבהים נמדדו בשיטה טריגונומטרית, אי-הדיוקים היו רביםוההפרש בין קווי הגובה בהן היה 30 מ' (!). אי-לכך, תוואֵי-שטח בעלי הפרשי-גובה קטנים יותר, למשל 15-10 מ', שכמו הם היו השלוחות שעליהן התחפר הכוח, כלל לא התבטאו במפות, ועל אףתיקונים שנעשו בהן בעזרת תצפיות אוויר [7] לא יכל מפקד הכוח לדעת שהוא בעצם חשוף לתצפיות התורכים. האופי הגלוני המתון  של המדרון לא הובחן כלל במהלך ליל ההתמקמות  של הכוח, והוא סבר לתומו שהוא ב-'שטח מת' ביחס לתורכים. כאשר האיר השחר – התבררה השגיאה הטראגית: אמנם הבריטים לא נצפו מכיוון באר שבע, אךהיו גלויים לחלוטין לקציני התצפית הקדמיים של התותחים התורכיים, שהיו מוצבים ברכס כּאוּכּה (טֶפֶּה כמאל),כ-10 ק"מ צפונה (ליד מפעל "עוף הנגב") וגורלם נחרץ.עם אור ראשון הכוח התגלה, הופז קשות, ואחר-כך הותקף על-ידי כוחות תורכיים עדיפים, והושמד עד אחרון החיילים.  תקרית זו ממחישה את אופיים הבוגדני של  פני השטח בחבל הבשור, שבהם גם אם נדמה לך שאתה במסתור, אתה למעשה גלוי.  רק באמצעות מפות מדויקות  ניתן לדעת את הגובה המוחלט והיחסי בו הנך נמצא.

'מלכודת טופוגרפית' בקרב עזה השני

רכס נתיבות-סעד מורכב  מארבע רמות גלוניות, עליהן נערך האגף הימני של קו ההגנה התורכי, שבין השאר שמר על הציר האסטרטגי עזה-באר שבע בשוליו הדרומיים[8]. הרמות בנויות מרצף התגבהויות דמויות סהרון, כאשרהמפתחים שבין זרועות הסהרונים פונים לדרום-מערב, לדרום ולדרום-מזרח. פני השטח שלזרועות הסהרונים היו גלוניים, בהפרשי גובה של כשנים-שלושה מטרים. הביצוריםהתורכיים נבנו במעלה זרועות הסהרונים, כשקווי העמדות נסמכים אל קפלי המדרונות.  המפתחים, הנחותים מבחינה טקטית, תוכננו כ"שטחי-הריגה" וטוּוְחוּ מבעוד-מועד על-ידימקלעים ותותחי-שדה קלים בכינון-ישיר ("אש אנפילדית" =  לוחכנית). המוצבים היומגוּבּים ביניהם בחיפוי ארטילרי הדדי [9].

ביום 19.4.17 פתחהצבא הבריטי באופנסיבה כללית צפונה לאורך כל קו החזית, בין דיר אל-בלח' לתל גמה. עלאגפו הימני הוטל לפרוץ לעבר רכס נתיבות-סעד ולנתק את תוואי הדרך בין עזה לבאר שבע.באותו היום שררה עננות נמוכה שלא אפשרה למטוסים הבריטיים לבצע תצפיות בשדה הקרב,ולכוחות המסתערים לא נותר אלא להסתמך על תצפיות מקומיות תוך כדי ההתקדמות [10].

הכשלים עקבהטופוגרפיה המתעתעת החלו כבר בראשיתה של ההתקדמות: בגלל "השטחים המתים"הבלתי-צפויים של קפלי המדרונות, הַעֲרָכות הטווחים היו שגויות והחי"ר הרכוב ירדמהסוסים רחוק מדי מהיעד, וכשהגיע לקרב מגע עם האויב כבר היה תשוש. לכיבוש רכס נתיבות-סעדהוקצו שש חטיבות (שכללו חי"ר, פרשים, תותחנים ושני טנקים) ולפי תרגולת הקרב – כלחטיבה הייתה אמורה להסתער בחזית של שני גדודים קדימה וגדוד מאחור, לעתודה ולחיפוי.כשהכוחות המתקדמים נקלעו לאש הצולבת במפתחי הסהרונים – הם שאפו ימינה ושמאלה, אלמעלה הזרועות של הסהרונים, שהיו צרים מדי לתמרוּן של יחידות גדולות. התוצאה הייתה,שבמקום קרב-מגע מתוכנן לעשרה גדודים – בפועל התנהל הקרב, לרוחבו של כל הרכס, על-ידישש פלוגות בלבד! בנוסף לכך,המבנה הגלוני הבלתי-צפוי של המדרונות גרם מידי-פעםלחשיפת-יתר של הטורים המסתערים ואילצם לחפש מסתור בתוך הצמחייה הטבעית הנמוכה (בעיקרכלניות…), שם בלטו עוד יותר.

מלבד הנזקים הישיריםשגרמה הטופוגרפיה למתקפה, ריבוי הנפגעים בקרב הבריטים גרם לתגובת-שרשרת שדרדרה עודיותר את מצבם: כמעט כל הרצים שנשלחו על-ידי המפקדים בשדה, אחורנית אל מערכת הפיקודשל המבצע – נפגעו בדרכם ולא הגיעו ליעדם; המודיעין הפיקודי לא היה מעודכן בתמונתהקרב ופקודותיו, אם אכן הצליחו להגיע לכוחות המסתערים, הוסיפו בלבול, מבוכהונפגעים.

סיכום

בגין כשלים בשיקולי המפקדים בהתייחסות לטופוגרפיה המטעה שלחבל הבשור נפלו חללים רבים במלחמת העולם הראשונה. גםכיום עדיין ממשיכים ליפול לא מעט קורבנות מאותן סיבות, אם כי במפגע מסוג אחר: תאונות הדרכים. לכבישים החוצים את החבל לאורכו ולרוחבו, נקלעים לעתים קרובות נהגים שלאמודעים ל"שטחים מתים" שבכביש שלפניהם. קפלי השטח האלה, בהפרשי-גובה זעירים, גורמים להעלמותפתאומית של רכב ממול שנצפה ממרחק, והופעתו הפתאומית לא פחות – ממש קרוב. בלילהנוספות גם תופעות של סינוּור פתאומי – מאותן הסיבות; וכך הופך כביש ישר ופתוחלכאורה – לכביש קטלני, עקב הטופוגרפיה המתעתעת..
הפניות והערות

  1. "רכס נתיבות-סעד" הינו שלוחה לדרום-מזרח של רכס הכורכר השלישי (בספירה ממערב),הנמשך לאורך רוב מישור החוף במקביל לקו חוף הים.
  2. דן, י' ויעלון, ד'. תש"מ. דרכי ההיווצרות והתפוצה של הקרקעות והנוף בנגבהצפוני. מחקרים בגיאוגרפיה של ארץ ישראל י"א: 56-31.
  3. בהקמת המסילה העות'מאנית הושקעה עבודת פילוס רבה יותר מזו של המסילה הבריטיתמכיוון שתוכננה לקטרים חלשים יחסית לקטרים הבריטיים.
  4. קדר, ב"ז. תשנ"ב. מבט ועוד מבט על ארץ-ישראל. גבעתיים: 48. קרס פון קרסנשטיין,פ' פ'. 2002. עם התורכים אל תעלת סואץ. תל אביב: 191, 194.
  5. ויול, א' פ'. 1979. מסעי-המלחמה בארץ-ישראל. תל אביב: מפה בעמ' 101, ובה מסומןהקו כ"מסילה לתחמושת".
  6. גל-פאר, א'. 1987. בית הקברות הצבאי בבאר-שבע: שני מאבקים. בתוך: א' שילר (עורך). ספר זאב וילנאי ב'. ירושלים: 223.
  7. אלסטר, י'. תשט"ז. מפות בריטיות מראשית המאה העשרים. אטלס ישראל. ירושלים: I\7.
  8. כינויי הקוד הבריטיים לארבע הרמות, ממזרח למערב, היו: Sausage Ridge, Atawineh, Sihan , Beer Trenches.  (כיום, בהתאם: נתיבות, יזרעם, זמרת, סעד; וראו מפות 1:20,000, 10-09 ו-11-09, מחלקת המדידות, נובמבר 1959). לאחר הקרבות הוסב כינויה שלשלוחתה הדרומית של הרמה המערבית ל-Tank Redoubt ("מעוז הטנק"), היום כ-1 ק"ממצפון-מזרח לעלומים.
  9. תיאור מפורט ביותר של פני השטח ומהלכי הקרבות שם, מצוי בדוּחַ האוסטרלי:

Gullet, H. S. 1939. Official History of Australia in the War of 1914-1918. Vol. VII, Sinai and Palestine, 7th ed. Sydney: 299, 306-317, 324, 340-341, 348-349.

המחבר מודה לדב אשרוב שהיפנהאת תשומת-לבו לפרסום הזה.

10.  בעת ההיא עמדהלרשות הצבא הבריטי רק מפה בקנה-מידה של 1:250,000,             שהודגשו בה בעיקרהדרכים, הערוצים ומקורות המים ("חצי האי סיני, 1915" = מפתניוּקוֹמְבְּ).

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *