שרידים ממלחמת העולם הראשונה

 שרידים ממלחמת העולם הראשונה בנגב המערבי

אמנון גת

הקדמה
באוקטובר 2005 פורסם מאמר העוסק בשרידים ממלחמת העולם הראשונה בנגב המערבי. מאז הפרסום נוספו לרשימה עוד אתרים, חלקם היו מוכרים כבר אז אך הקשר שלהם למלחמת העולם הראשונה לא היה ידוע או ברור. גילויים וייחוסם של אתרים אלו ואחרים למלחמת העולם הראשונה ולפעילות ההנדסית של הבריטים ובני בריתם בה, התאפשר בעיקר הודות לשלושה מקורות: ספרי זיכרונות שפורסמו עם תום המלחמה, צילומים מתקופת המלחמה וצילומי אויר שנעשו על ידי חיל האוויר הבריטי בשנת 1945.
ספרי הזיכרונות שהתפרסמו עם סיום המלחמה, נכתבו בעיקר על ידי קצינים ששרתו ביחידות שונות והיו עדי שמיעה וראייה לאירועים שהתרחשו כאן או שלקחו בהם חלק. בשונה מהדיווחים היבשים המאפיינים את המקורות הרשמיים, התיאורים בספרים אלו הם בגוון אישי ומשקפים חוויות משותפות ואישיות של הכותבים כפי שחוו אותם בסיורים, מארבים וקרב, בביצורים, עבודות הנדסה ואימונים. ברגעי מנוחה ובילוי ובחיי היום יום של בין לבין. חלק חשוב בספרים אלו, הוא תיאורים גיאוגרפיים של מקומות ישוב ותוואי נוף הניתנים לזיהוי במפות המתאימות, ומהווים כלי עזר לאיתור שרידים בשטח.
מלחמת העולם הראשונה הייתה המלחמה הראשונה בה נעשה שימוש נרחב במצלמה. אלפי צילומים נמצאים כיום במוזיאונים שונים במדינות שלקחו חלק במלחמה. המרכזיים שבהם, מוזיאון המלחמה האימפריאלי בלונדון (Imperial War Museum) ומוזיאון המלחמה האוסטרלי בקנברה (Australian War Memorial). מגוון הנושאים אותם הנציחו הצלמים הוא רב, אך לענייננו חשובים הצילומים המתעדים את הפעילויות ההנדסיות שנעשו באזור בחדשים מרץ – נובמבר 1917. ניתן לראות בהם תעלות קשר, מוצבים, בארות, ברכות, שקתות, מאגרי מים, דרכים, גשרים, מסילות ברזל ועוד. בצילומים מצוין בדרך כלל המקום בו הוא נעשה, לעיתים ניתן לזהות מקום זה בשטח ואפילו את הנקודה המדויקת ממנה הוא צולם.
צילומי האוויר הבריטים משנת 1945 הם מקור חשוב לזיהוי שרידים ממלחמת העולם הראשונה, ולמרות שהצילומים נעשו עשרים ושמונה שנים לאחר תום הקרבות באזור, ניתן עדין לזהות בהם אלמנטים הנדסיים כמו: מוצבים, עמדות, תעלות קשר, דרכים, מעברים בואדיות, מסילות ברזל, מתקני מים ועוד. חלק מהשרידים נראים בצילומים בתוך שטחים מעובדים וחלק בשטחי בור. השתמרותם של השרידים בשטחים המעובדים קשורה לכך שעיבוד השדות באותה עת נעשה במחרשה המסורתית הקלה והיה שטחי, לכן אותם שרידים נפגעו אך מעט. כיום, עקב עיבודי קרקע עמוקים, נמחו רוב השרידים ונותרו רק אלו המצויים בשטחי בור ושולי ואדיות.

New Picture (4)

איור 1 – שרידי בריכת אגירה בוואדי נחביר

אתרים
בריכות אגירה
אלו הן ברכות רדודות שנחפרו באדמה, אל קרקעיתן ודופנותיהן הוצמד בד ברזנט כדי למנוע חלחול מים והן נועדו לשמש מאגרי מים להשקיית בהמות. לצדן, במקביל לדופן הארוכה ובמרחק מה מהן הוצבו בשורה שקתות ניידות עשויות ברזנט שיוצבו לקרקע בעזרת יתדות וחבלים. המים מהברכות הועברו לשקתות במשאבות יד וצינורות. מילוי הברכות נעשה בדרך כלל באמצעות שיירות גמלים שהביאו מים ממקורות המים בחוף: מדיר אל בלח', חאן יונס ועוד. מאגרים שהיו סמוכים לקווי צינורות שהונחו מזרחה מקו המים הראשי קנטרה – דיר אל בלח' מולאו דרך צינורות אלו.
בריכות אגירה נמצאו עד כה בשני אתרים, בוואדי נחביר (נחל סחף) ובשלאלה (נחל בשור – פארק אשכול). אנטוני בלואיט ((Antony Bluett קצין תותחנים בריטי מספר בזיכרונותיו על סדרת בריכות אגירה שנחפרה בשולי ערוץ ואדי עזה (נחל בשור), מעט צפונית – מערבית לתל ג'מה, עקבותיה אבדו במהלך השנים, ככל הנראה עקב השיטפונות שזרמו מאז בוואדי.
המאגר בוואדי נחביר נמצא על הגדה השמאלית של הערוץ ביציאה מאזור הביתרונות (ביתרונות נחל סחף). רוחבו כארבעה מטר, אורכו כעשרים מטר והוא נחפר על גבי מדרגה רחבה מעל ערוץ הוואדי ולמרגלות מוצב שהוקם על שלוחה סמוכה. על פני השטח נראים כיום הסוללות שהקיפו אותו. זיהויו של המתקן החפור כמאגר מים התאפשר הודות לדמיון שבין הממצא בשטח לצילום ממלחמת העולם הראשונה מהארכיון ב – AWM (Australian War Memorial). בצילום נראה מאגר המים וסמוך לו שקתות, סוסים שותים, קו צינורות המזין את המאגר וחיילים שואבים מים לשקתות. על פי ההסבר בצילום, זהו מאגר מים ליד ואדי נחביר שקיבל את מימיו מקו צינורות. סמוך למאגר, ישנו מקבץ של סוללות ששימשו ככל הנראה אמצעי הגנה לאוהלי מגורים באזור שהיה קרוב לחזית ומוכה הפגזות.

New Picture (1)

איור 2 – השקיית סוסים מבריכה בוואדי נחביר. באדיבות מוזיאון המלחמה האוסטרלי– A.W.M; I.D.Number H00800

בשלאלה (נחל בשור – פארק אשכול), בצד המערבי של הוואדי, בתוך ערוץ הסמוך לגשר ולסוללת הרכבת, יש סדרה של חמש בריכות אגירה החפורות בטור. רוחבן של הבריכות אחיד, כארבעה מטר ואורכן נע בין שישה מטר לעשרים וחמישה מטר בהתאם לפני השטח. עוד בריה נמצאת במקביל לטור הבריכות, במקום בו הערוץ התרחב ואפשר את חפירתה. (איור 3 – אחת הביריכות בשלאלה) בשלאלה היה בסיס מים ואספקה גדול שבו ובסביבתו חנו אלפי חיילים, אליו הגיעה שלוחת רכבת מרפיח והיו בו מתקנים להפקה וניצול מים שכללו משאבות על גבי המעיינות, סכר בטון לרוחב הוואדי שמאחוריו נאצרו כחצי מליון גלון מים, שלוחה של צינור בקוטר שישה אינץ' שיצאה מרפיח, מקו המים הראשי קנטרה – דיר אל – בלח', מתקני מילוי לפחי מים (fanatis ) שהועברו על ידי שיירות גמלים ליחידות בשטח וברכות אגירה ושקתות להשקיית הבהמות.
ספר זיכרונותיו של אנטוני בלואיט (Antony Bluett), הוא מקור אינפורמציה חשוב לזיהוי מתקנים שעד כה לא הייתה ברורה שייכותם למלחמת העולם הראשונה. לאחר קרב עזה השני התמקמה היחידה שלו לתקופה קצרה באחד המוצבים, סמוך לתל ג'מה שעל ואדי עזה, ואחד הפרקים (Tel el Jemmi and the Camels) בספרו מוקדש לאזור התל ובו הוא מספר על הפעילות הצבאית שהתרחשה בסביבתו, ולתופעות בולטות שהרשימו אותו ואשר היה עד להן באותה עת. בין התיאורים, מוקדש מקום לתל עצמו כנקודת תצפית, לאופיו של ואדי עזה על גדותיו התלולות שהקשו על מעבר הכוחות בו, לדרכים הרבות שהפכו לאבק מתחת לרגלי הגייסות והבהמות, לענני האבק המתמרים לגבהים תוך כדי תנועת הגייסות ומסגירים את מקומם לאויב, ולמשימות של יחידות התובלה, האספקה וההנדסה שתפקידן היה לדאוג למזון מים וציוד. אך בעיקר הרשימה אותו השרשרת האין סופית של שיירות גמלים אותן הוא ראה מובילות מיכלי מים יום ולילה ללא הפסקה, למרכזי החלוקה.
אחד התיאורים בפרק, עוסק בברכות האגירה שנחפרו בערוץ ואדי עזה והיו מרוחקות כשני מייל מהמוצב בו ישב המחבר, וכמטחווי ראיה מתל ג'מה, או כדבריו:Under the shadow of the Tel el Jemmi. על פי התיאור, ערוץ הנחל בנקודה זאת מתרחב לכדי מאתים ירד לאורך כחצי מייל ובנקודה זאת בחרה יחידת ההנדסה המלכותית (Royal Engineers) לחפור את בריכות האגירה. אזור המתאים לתיאור של בלואיט, נמצא כשני ק"מ מהתל במורד הוואדי, מעט אחרי מפגש ואדי עזה (נחל בשור) עם ואדי שאריעה (נחל גרר) וואדי אל מעין (נחל אסף). השטח שנבחר מהווה למעשה את המדרגה התחתונה של הוואדי והערוץ הנוכחי נמצא שמאלית לה. גם תל ג'מה נשקף מכאן לכיוון דרום – מזרח. בנקודה זאת על גבי מדרגת הנחל, לאורך אחת הצלעות נחפרה סדרה של ברכות רדודות וסמוך לה במקביל, הוצבה שורה ארוכה של שקתות עשויות ברזנט. המימדים הגדולים והיעילות של מתקנים אלו באים לביטוי בדברי המחבר המציין, שבצהרי היום שלאחר קרב עזה השני, אלפיים סוסים הושקו שם בו זמנית ובנוחיות. ה. ס. גולט (H, S, Gullett) כותב בספרו שב – 19 – 20 לאפריל פעלו יחידות רכובות של האנז"ק ((Anzac נגד הטורקים סמוך לגדה הצפונית של ואדי שאריעה (נחל גרר) ליד חרבת ערק וביכאת אל סאנה כארבעה ק"מ מערבית לתל אבו הורירה (תל הרור), ומשם נסוגו לתל ג'מה להשקות את הסוסים, ככל הנראה באותן ברכות אגירה עליהן מספר בלואיט. כיום לא נותרו שרידים מברכות אלו, והידע שלנו על קיומם כאן מתבסס על תיאורו של בלואיט.

New Picture (2)

איור 3 – האזור בו נחפרו הבריכות בוואדי עזה מבט לדרום – מזרח, תל ג'מה ברקע

מעברים על ואדי עזה (נחל בשור)

עשרת הקילומטרים המערביים של ואדי עזה, בין תל ג'מה לים, חוצים את השטח בו התפרסו הכוחות הבריטיים ובני בריתם בחדשים מרץ – נובמבר 1917. הוואדי מפריד כאן למעשה בין קו החזית הקדמי שבין שייח' עג'לין לשייח' עבאס ומערכת המוצבים המשניים שלו, לבין המפקדות והבסיסים העורפיים למיניהם שהתפרסו לאורך החוף בין רפיח לדיר אל בלח', בסמוך למסילת הברזל וצינור המים שהגיעו מקנטרה. מתל ג'מה מזרחה, לאורך כעשרים ק"מ, עבר הקו סמוך לגדה הימנית של ואדי עזה עד ביר גמלי ובין קו זה לקו התורכי, עזה – באר שבע, השתרע שטח הפקר.
אדמת האזור אותה חוצה ואדי עזה במרוצו התחתון היא אדמת לס בעיקרה. סמוך לוואדי היא מאופיינת בשטחים מבותרים המשתרעים לעיתים מאות מטרים משני עבריו, וגדותיו של הערוץ ברוב המקומות גבוהות ותלולות. מעטים על כן המקומות בהם ניתן לחצות אותו בקלות ובנוחיות. אנטוני בלואיט (Antony Bluett), מתאר בספרו את הקשיים שהציבו פני השטח לכוחות שנסוגו מעזה לאחר הקרב הראשון ב – 26 למרץ. האזור דרומית לעזה הוא ביתרוני באופיו, והכוחות הרכובים, ובמיוחד אלו שגררו אחריהם עגלות תחמושת וציוד ניצבו בפני אתגר לא פשוט בחציית ערוצים תלולים ומבותרים. החצייה של ואדי עזה בהמשך, נעשתה בחשכה ומתוארת בזיכרונותיו כחוויה קשה במיוחד, הוא מתאר עגלת תחמושת הפוכה ולצידה סוס מת על קרקעית הוואדי ואת המאמץ האדיר שנדרש מהסוסים כדי לגרור את העגלות במעלה המדרון התלול. מאוחר יותר, באור יום, קשה היה לו להבין איך הצליחו להתגבר על כל אותם מכשולים. אין תמה על כן שחלק חשוב מהפעילות של חיל ההנדסה המלכותי Royal Engineers)), היה מכוון ליצור מעברים (Ramps) נוחים בוואדי שיאפשרו את חצייתו על ידי כוחות רגליים ורכובים, שיירות גמלים, עגלות וכלי רכב ממונעים.
מעברים על ואדי עזה נזכרים בלא מעט מקורות. הנרי אוסמונד לוק ( Henry Osmond Lock) קצין בריטי בדורסטשיר רגימנט ((Dorsetshire Regiment מספר בזיכרונותיו שלאחר הכישלון בקרב עזה הראשון, נשלחו קבוצות עבודה להכין מעברים בוואדי עזה כדי שניתן יהיה להעביר תותחים מעבר לוואדי. ג'ון מור (John More), קצין בריטי בדיוויזיה ה – 53 (הוולשית) כותב בספרו שכל המעברים על הוואדי מוספרו, ובכל אחד מהם הוצב לוח עץ ועליו מספרו. פ. ל. מוריסון (F, L, Morrison), קולונל סקוטי בבטליון החמישי של חיל הרגלים, מציין בזיכרונותיו שהיחידה שלו חצתה את ואדי עזה במעבר מס' 23 ב – 16 לאפריל לקראת הקרב השני על עזה. כמו כן הוא מספר, שקבוצות עבודה של מאות חיילים מהיחידה שלו, עבדו תחת פקוח של חיל ההנדסה המלכותי בחפירת מעברים בוואדי או לחילופין בשמירה על חופרי מעברים. ד. ד. אוגילבי (D, D, Ogilvie), קצין ביחידה סקוטית, כותב בספרו, שהיחידה שלו החזיקה בקו עמדות מעבר לוואדי, שמרה על קבוצות עבודה שחפרו בארות, הניחו קווי צינורות והכינו בוואדי מעברים לתותחים ושיירות אספקה. לדבריו, בין תל ג'מה לים היו שלושים מעברים שנועדו להתגבר על גדותיו התלולות של הוואדי. לכל יחידה יועד מעבר בו הייתה אמורה לעבור בעת הצורך בדרכה לחזית, וכל המעברים נשלטו על ידי עמדות הגנה. אנטוני בלואיט (Antony Bluett) כותב בזיכרונותיו שלקראת הקרב השני על עזה, ב – 18 לאפריל, חצתה היחידה שלו את ואדי עזה בחשיכה בדרכה לחזית, אך הפעם בקלות שכן חיל ההנדסה המלכותי הכין מעברים בגדותיו התלולות של הוואדי. בהתייחסו לסדרת בריכות האגירה בערוץ ואדי עזה, מציין בלואיט שכדי ששיירות הגמלים יוכלו להגיע לבריכות בקלות ונוחיות ולרוקן את מיכלי המים אליהן, נחפרו שישה מעברים בוואדי בהם נכנסו ויצאו שיירות גמלים יום ולילה ללא הפסקה. עוד הוא אומר, שבזכות אותם מעברים ניתן היה להגיע לבריכות ללא הפרעה, כך שבעוד שיירת גמלים עוברת במעבר אחד, עוברים הסוסים במעבר אחר ואין שיירה אחת נתקלת בשנייה. גם פירי גורדון ((Pirie Gordon מתייחס בספרו למעברים מיוחדים שהוכנו לבהמות בדרכם לנקודות השתייה ובשובם משם, ולשיירות גמלים שנעו הלוך ושוב עם מיכלי מים (fanatis) מנקודות המילוי למקומות הריקון. כל מעבר שולט בלוח עץ עליו נכתב לאיזה יחידות הוא מיועד ומה היעד אליו הוא מוליך.
בצילומי האוויר, שנעשו על ידי הבריטים בינואר 1945, ניתן להבחין במספר מעברים חפורים בוואדי עזה. המעברים נראים בצילום בצורת קווים ישרים שאורכם בשטח כעשרים מטר והם מתחברים לוו אדי משני צידיו בניצב לערוץ.

New Picture (3)

איור4 : צילום אויר ינואר 1945 ואדי עזה ותל ג'מה – מפ"י (צילום מס' 5089)

כיום, ניתן לזהות בשטח, כקילומטר צפונית למפגש הנחלים בשור – גרר, סדרה של ארבעה מעברים, שנים מכל צד של הוואדי. המעברים נחפרו כמה מאות מטר צפונית לאתר בו הוכנו בריכות האגירה. שיירות המים או הבהמות שהגיעו לשתות, נכנסו לוואדי במעברים והתקדמו לעבר הבריכות בתוכו.

New Picture (4)

איור 5: אחד המעברים בבשור צפונית למאגרי המים

מעבר נוסף נמצא מעט דרומית – מזרחית לתל ג'מה, במעלה הוואדי, במקום בו חצה הכביש את הוואדי על גבי גשר אירי, לפני שנבנה עליו הגשר הנוכחי. מסתבר, שסוללי הכביש בראשית שנות ה – 50 של המאה הקודמת, השתמשו במעבר המוכן ממלחמת העולם הראשונה כדי לחצות את הוואדי, והעדיפו אותו על פני המעבר והדרך הקודמים הנמצאים מספר מאות מטרים צפונית – מערבית לו, במקום בו מתעקל הוואדי לכיוון לתל ג'מה. אישוש נוסף לקיומו של המעבר והדרך שננטשו, יש מצילום מהמלחמה בו נראית שיירת גמלים עם אלונקות חוצה את הוואדי במעבר וברקע נראה תל ג'מה.

New Picture (5)

איור6: שיירת גמלים חוצה את וואדי עזה במעבר, תל ג'מה ברקע באדיבות מוזיאון המלחמה האוסטרלי AWM, I.D.Mumber H0712

אכל המעברים או שרידיהם הנראים בצילומי האוויר זוהו בשטח, אך יש לציין שחלק מהמעברים ששרתו את המאגרים ונחפרו בגדה השמאלית של הוואדי נהרסו במשך השנים שכן הוואדי באזור זה חותר בגדה השמאלית ומה שנותר מהם כיום הוא כניסה של מספר מטרים המסתיימת במצוק גבוה.

מוצבים
קו החזית הבריטי השתרע לאורך כארבעים ק"מ, בין שייח' עגלין שלחוף הים וביר גמלי כשלושה ק"מ דרומית לתל אל – פארעה (תל שרוחן). קו זה החל להתגבש לאחר קרב עזה הראשון וביתר שאת לאחר הקרב השני. ג'ון מור כותב, שבאמצע אפריל לאחר שהקו נתפס על ידי הכוחות שנסוגו מעזה, החלו קבוצות עבודה להכין דרכים ולבנות את קו המוצבים צפונית לוואדי עזה, עוד הוא מציין שהעבודה התבצעה בלילות. ג'ון מור גם מתאר את שגרת עבודת הביצורים לאחר קרב עזה השני. העבודה החלה עם רדת החשיכה, הכוחות שאיישו את המוצבים הוציאו קבוצות עבודה ואליהם צורפו כוחות עזר מיחידות אחרות, פטרולים וכוחות חיפוי הבטיחו את שלומם של העובדים. גם הנרי אוסמונד לוק מתייחס לנושא, ומציין, שלאחר קרב עזה השני, התייצב הקו והיה חפור כהלכה בקטע שבין רכס מנסורה לים. היחידה שלו שישבה בקטע שבין מנסורה לשייח' עבאס עסקה לדבריו כל הזמן בשיפור תעלות הקשר. ביומני המלחמה ((War Diary של היחידות השונות בולטת העובדה שלצד אימונים ופעילות מבצעית, חלק גדול מזמנן הוקדש לעבודות ביצורים בקו שכללו: חפירת מוצבים, תעלות קשר, עמדות ועבודות גידור. כך למשל, ביומן המלחמה של הבטליון החמישי (The 5th Battalion), נימסר על שגרת הפעילות של החיילים בחדשים אפריל ומאי בגזרת שייח' עבאס. באותה תקופה, הועסק הבטליון ארבע שעות בכל לילה, בחפירת תעלות קשר חדשות ושיפור התעלות הקיימות בקו החזית הקדמי. בנוסף, במשך היום, בשעות לפני הצהרים, בחפירת מגורים ומחסות כנגד הפגזות ועבודות תחזוקה כללית במדרון האחורי של רכס שייח' עבאס (ביתרונות ואדי נחביר – נחל סחף), היכן שחיילים שהו כשלא עסקו בפעילות מבצעית. במקביל לשגרת החפירות היומית, נערכו פעילויות יזומות ומורכבות יותר, וכך למשל, בפקודת מבצע מס' 82 שנתנה לדיביזיה הרכובה האוסטרלית והניו – זילנדית (Australian and New Zealand Mounted Division) ב – 15 למאי 1917, הוטל על הדיביזיה ה – 74(74th Division) לחפור בלילות של ה – 16 / 17 למאי קו מוצבים חדש בגדה המזרחית של ואדי עזה, כשלוש מאות יארד מזרחית לקו הנוכחי הצמוד לוואדי. על פי הפקודה, הקו אמור היה להיחפר ממעבר ביר גמלי, כשלושה ק"מ דרומית לתל אל פארעה ועד כחצי מייל צפונית למעבר הסייה (Hiseia), כשלושה ק"מ צפונית לשלאלה, בגזרה שאורכה כעשרה ק"מ. קו מוצבים זה נזכר גם בספר:History of the Corps of Royal Engineers, Volume 6 – שם מצוין שבחודש אפריל נחפרו אחד- עשרה מייל של תעלות קשר ונפרסו שישה וחצי מייל של גדרות תיל בשלושה – עשר מוצבים בין ביר גמלי להסייה. בהמשך נמסר, שבחודש מאי, תוך שני לילות רצופים, נחפר קו חדש בין ביר גמלי לתל ג'מה. קו שכלל תשעה – עשר מוצבים שנחפרו בצידו המזרחי של ואדי עזה במרחק מה מקו המוצבים הקיים.
מקור חשוב לזיהוייה של מערכת המוצבים בשטח, הם צילומי אויר בריטיים משנת 1945. בצילומים אלה ניתן לזהות את רצף התעלות והמוצבים שהיו בקו החזית הקדמי מול עזה, את קו המוצבים השני בחזית זאת, את מערכת המוצבים שהייתה פרושה בין שייח' עבאס, אל מנדור ותל ג'מה ומוצבים שהיו פרושים לאורך ואדי עזה עד ביר גמלי כולל הקו החדש שנחפר מזרחית לוואדי. כזכור, את רוב המוצבים לא ניתן לאתר, שכן, רוב השטחים בהם הם נחפרו, הם שטחים המעובדים כיום, ועיבודי הקרקע המודרניים הם עיבודים מעמיקים שטשטשו את עקבותיהם. המוצבים ששרידיהם נותרו עד היום ואותם אנו מזהים בשטח, הם אלו שנחפרו בשטחי בור.
צילום אויר מס' 6137 מינואר 1945, הוא צילום של ביתרונות ואדי נחביר (נחל סחף). בצילום זה ניתן לראות את הצד הצפון – מזרחי במערכת הביצורים הקדמית מול עזה. היא כוללת תעלת קשר החפורה ממזרח למערב במקביל לקו הביתרונות הצפוני ובמרחק של כמה עשרות מטרים ממנו. תעלה זאת, מחברת מערכת מוצבים השולטת על מדרון מתון המשתפל צפונה לעבר קו החזית התורכי. מהתעלה והמוצבים יוצאות תעלות קשר לכיוון דרום, לעבר הביתרונות אשר שמשו שטח עורפי מוגן יחסית. ד. ד. אוגילבי כותב שבתחילת מאי, היחידה שלו תפשה את הקו באזור שייח' עבאס, לדבריו היה זה מקום נוח, שכן חיילים שלא היו במשמרת יכלו להעביר את זמנם הפנוי במדרון האחורי של הביתרונות, מוגנים יחסית מאש התורכים. גם הנרי אסמונוד לוק מספר בזיכרונותיו שבאזור שייח' עבאס, הכוחות הרזרביים ורוב החיילים שהו במשך היום במדרון האחורי ורק מספר זקיפים איישו בשעות אלו את התעלה והעמדות. בצד המזרחי של ביתרונות ואדי נחביר (נחל סחף) רואים את מערכת המוצבים ותעלות הקשר הנמשכת מצפון לדרום לעבר אל – מנדור (חרבת מדור) שעל ואדי שאריעה (נחל גרר). מערכת מוצבים נוספת ניתן לראות על גבי שלוחה שמגמתה ממזרח למערב בצד הדרומי של ערוץ ואדי נחביר והיא כוללת שלושה מוצבים עורפיים.
בצילומים 5089 ו – 5087 נראה השטח שבין אל – מנדור ותל ג'מה, ומערכת מוצבים הפרושה ביניהם. בצילום 5014, כשישה ק"מ דרומית לתל ג'מה, נראה מוצב על שפת הביתרונות בצד המזרחי של ואדי עזה (נחל בשור). בצילום 5029 נראה חלק ממערכת המוצבים של ביר גמלי. בצילום 6031 באזור ואדי חנפיש (נחל אופקים), נראים שני מוצבים קטנים מזרחית לוואדי, ובצילום 5070 אף הוא של איזור ואדי חנפיש נראים מוצבים קטנים ותעלות קשר בצד המערבי של הוואדי. כאמור, שרידיהם של מרבית המוצבים הנזכרים כאן נעלמו ברבות השנים, אך אלו שנחפרו באדמות בור עדין נראים על פני השטח.
בביתרונות ואדי נחביר, דרומית לערוץ הוואדי, נותרו שרידי שלושה מוצבים החפורים על גבי שלוחה הנמשכת ממזרח למערב. מערכת מוצבים זאת מוזכרת בספר: History of the Corps of Royal Engineers, Volume 6 היא כונתה על ידי מתכנניה "Retrenchment Line" ומטרתה הייתה למנוע הסתננות כוחות אויב דרך ואדי נחביר. זהו שטח בור של אדמת כורכר, ותעלות הקשר של המוצבים נראות עדין על פני השטח. סמוך לאחד המוצבים, נמצא אתר אשפה, הכולל כמה בורות רדודים ובהם ובסביבתם שברי בקבוקים וקופסאות שימורים חלודות. זהו סימן היכר אופייני למקומות בהם שהו חיילים בעת ההיא.

בוואדי עזה (נחל בשור), בגדה הימנית על גבול הביתרונות, כשישה ק"מ דרומית לתל ג'מה היה מוצב שעקבותיו אבדו במהלך השנים עקב עיבודים חקלאיים. למרגלותיו, סמוך לאפיק הנחל, יש אתר אשפה ממלחמת העולם הראשונה. זיהוי המוצב והעדות לקיומו בצילום אויר מס' 5014 נותן על כן הסבר למקומו של אתר האשפה. ממצא נוסף שלא היה לו הסבר מספק עד כה, הוא מערה, או יותר נכון חדר תת קרקעי החפור במצוק הלס במרחק מה מאפיק הנחל, מסתבר שהחדר היה חלק מהמוצב והוא נחפר בצידו הדרומי. הכניסה הייתה דרך פרוזדור משופע ותעלת קשר, והיא נסתמה במהלך השנים עקב התמוטטות הקרקע כתוצאה מארוזיה. במצוק הלס מול הכניסה המקורית, יש פתח – חלון, לכיוון דרום לעבר איזור הביתרונות והוואדי, והוא זה שאפשר לזהות את קיומו של החדר. מסתבר שמערות מגורים שנחפרו על ידי חיילים היו במקומות נוספים. אנטוני בלואיט כותב בספרו, שבאזור החוף החיילים אימצו לעצמם שיטת מגורים במערות שנחפרו במצוקים ודופנו בשקי חול.
בביר גמלי, בגדה המזרחית של ואדי עזה, הייתה סדרה של מוצבים שנחפרה בשולי המישור, על גבול הביתרונות בשטחים השולטים על אזור הבאר וקידוחי המים. מוצבים אלו הוקמו כבר בחודש מאי, כשלושה חדשים לפני שהגיעה אליה המסילה הצרה. ביומני המלחמה של הבריגדה הרביעית של הפרשים הקלים האוסטרליים (4th Australian Light Horse Brigade ) נזכרת ביר גמלי לא מעט. הכוחות האוסטרלים עברו דרכה לסיורים ומארבים בגזרת אל – בוגאר (El Buggar) וואדי חנפיש (נחל אופקים), ודרכה הם גם חזרו לבסיסי האם. בין יומני המלחמה, הדוחות ופקודות המבצע של היחידה, נמצאת גם סכמת המוצבים שהגנו על הבסיס בביר גמלי, ואחד מהם, מוצב מספר 3 בסכמה (Work No.3), שרידיו קיימים עד היום על גבעה שולטת, והוא מורכב מתעלת קשר זיגזגית שחזיתה מופנית דרומה, לעבר אזור הביתרונות ואפיק הוואדי וממנה יוצאות ארבע תעלות לתחתית המוצב. מוצב זה, ועוד מוצבים ששרידיהם לא נותרו נראים בצילום אויר מס' 5029 מחודש אפריל 1945.
כשני ק"מ מזרחית לגשר הרכבת שעל וואדי חנפיש (נחל אופקים), על שתי גבעות שולטות, יש שרידים של שני מוצבים קטנים. מוצבים אלו זוהו בשטח על פי צלום אויר 6031 משנת 1945. הביצור בכל מוצב מורכב מתעלת קשר זיגזגית יחידה שמתארה כקשת שחזיתה מופנה צפונה ומזרחה, לעבר קו החזית התורכי שבין תל אבו הורירה (תל הרור) לבאר שבע. משני קצוות הקשת, עולות תעלות קשר ישרות המתחברות לנקודה הגבוהה בגבעה ממנה יש תצפית טובה לכיוון באר שבע. מוצבים אלו, ועוד מוצבים דומים שנחפרו מערבית לוואדי חנפיש ומצודת פטיש (אל גירהיר -El Girheir), ונראים בצילום 5070, נמצאים למעשה בשטח הפקר, רחוקים מקו החזית הבריטי. מה להם אם כן באזור זה?
בחודשים יולי 1917 ואילך, על פי החלטת הפקוד הגבוה, החלו הבריטים ובני בריתם לבצע סיורי לילה ומארבים בשטח ההפקר באזור אל בוגאר ((El Buggar וטאוויל אל חבארי (Tawil el Habari), על הדרך מתל אל פארעה לבאר שבע ומערבית ומזרחית לוואדי חנפיש במטרה להטריד את התורכים ככל שניתן, למנוע מהם לסייר באזור, וכדברי אחד מקציני המטה "לזרוע בהם פחד אלוהים". עדות לפעילות זאת ניתן למצוא ביומני מלחמה של יחידות שונות, ובהם נזכרים מקומות אליהם הם הגיעו במהלך אותם סיורים, בין המקומות, חרבת חסיף מערבית לוואדי חנפיש, נ"ג 550 מערבית למצודת פטיש, נ"ג 630, ונ"ג 720 שניהם סמוך לגדה המערבית של ואדי חנפיש, נ"ג 770 כשני ק"מ מזרחית לוואדי חנפיש, נ"ג 810 כשלושה ק"מ מזרחית לוואדי חנפיש, ואדי אל סופי (Wadi el Sufi – נחל חצרים) כחמישה ק"מ מזרחית לוואדי חנפיש ועוד.
ד. ד. אוגילבי (D.D. Ogilvie), מספר בזיכרונותיו שהיחידה שלו יצאה מביר גמלי לעבר המוצבים בגזרת אל – בוגאר: נ"ג 630 ו- 720, לאחר שאלו הותקפו על ידי התורכים ב – 27 לאוקטובר, אך עוד בטרם הספיקו להגיע, נסוגו התורכים והיחידה שלו הועסקה בהכנת סדרה של מוצבים חזקים בין הדרך לבאר שבע ואל – בוגאר. ג'ון מור מהדיוויזיה ה – 53, היה עם הכוחות שהתקדמו לעבר באר שבע דרך כארם (Karm) ממערב. בזיכרונותיו הוא כותב שהיחידה שלו הגיעה לוואדי חנפיש ב – 29 לאוקטובר בלילה, וחנתה שם. יחידה אחרת, ההרפורדס (Herefords), חלפה על פניהם, המשיכה להתקדם ותפסה קו של מוצבים בשטח גבוה לידם. למחרת בבוקר, החלה ההתקפה על באר שבע, אך לדברי מור הם לא שמעו את הדי הקרב שכן הם חנו בתחתית הוואדי, ומי שלדבריו שמעו ואף ראו חלק מהקרב, היו ההרפורדס מהמוצבים אותם הם איישו. מתיאורים אלו ואחרים, ניתן לראות, שהשטח המתואר לא היה זר לבריטים ובני בריתם, והם הסתובבו שם לא מעט לפני כיבוש באר שבע. ניתן להניח, ששני המוצבים, הם חלק מסדרת אותם מוצבים הנזכרים על ידי אוגילבי ומור ואשר הוכנו סמוך מאד לכיבוש באר שבע.
תל ג'מה
תל ג'מה נמצא על הגדה השמאלית של ואדי עזה (נחל בשור) כשנים עשרה ק"מ מעזה וכעשרה ק"מ מחוף הים. למשקיף בו מהצד מתגלה תל בעל צורה קלאסית של טרפז שפסגתו מתנשאת לגובה שישים ושנים מטר מעל פני הים ועשרים ושישה מטר מעל האפיק הנחל שלצידו. גובהו הרב של התל יחסית לסביבתו, הפך אותו לנקודה אסטרטגית, ואנטוני בלואיט מספר בזיכרונותיו שעל התל הוקמה נקודת תצפית ממנה ניתן היה לראות את השטחים הנרחבים שמסביבו. עד כה, לא נמצאו על התל שרידים שניתן ליחס בברור למלחמת העולם הראשונה, אולי בגלל החפירה הארכיאולוגית שנערכה בו על ידי הארכיאולוג הבריטי, פלינדרס פיטרי בשנים 1926-1927 והפרעות מאוחרות יותר אשר גרמו ככל הנראה להרס השרידים. אך למרגלות התל, בצדו הצפוני, נמצא פריט שבור, חלק מחבר עשוי פליז, ועליו מוטבעת כתובת בת שלוש שורות. שורה ראשונה: SIG. TEL. STAND שורה שנייה:Mk V ושורה שלישית: No. 6363. בחלק העליון של הכתובת מעל מרכז השורה הראשונה, מוטבע חץ הפונה כלפי מעלה. החלק שייך לחצובה של טלסקופ חד עיני נשלף (Signal Telescope Stand), והחץ המוטבע עליו מעיד שיוצר עבור משרד המלחמה הבריטי (War Department). על פריטים דומים שיוצרו עבור הצבא הבריטי ונותרו בשלמותם, מופיעה כתובת זהה ותאריך יצור 1916. לא ברור אם הפריט השבור אכן שייך לטלסקופ שהיה בנקודת התצפית. אך סביר להניח שאין זה מקרי שכאן הוא נמצא.

New Picture (6)

איור 7: שבר חבק מחצובה של טלסקופ חד עיני

קידוח מים בוואדי עזה (נחל בשור)

כשני ק"מ מתל ג'מה, במורד הוואדי, באותו מקום בו הותקנו בריכות האגירה, סמוך לערוץ, נתגלו שרידי קדוח מים בצורת שקע שסביבו תלולית של שפך אדמה וחלוקים שהוצא במהלך החפירה. הקידוח שימש ככל הנראה מקור מים למילוי המאגרים, נוסף למים שהובלו בשיירות גמלים מהמקורות בחוף הים. בלא מעט מקומות נזכר ואדי עזה כמקור מים מבטיח, שבחפירה רדודה יחסית ניתן להגיע בו לשכבה נושאת מים, וחיל ההנדסה המלכותי אכן חפר בו בארות. פ. ל. מוריסון (F, L, Morrison) כותב שבמסגרת העיסוקים שהוטלו עליהם לפני קרב עזה השני, צורפו חייליו ככוח עזר ליחידות ההנדסה המלכותית והועסקו בין היתר בחפירת בארות באפיק ואדי עזה. לדבריו, חפירת הבארות הייתה מהעבודות היותר קשות, וכאן הוא מתאר כיצד היא התנהלה. נחפר בור מרובע גדול לעומק של כארבע רגל. בנקודה זאת הקטינו את רוחב הבור, השאירו מדרגה והעמיקו את הבור בעוד ארבע רגל וכך הלאה. בכל מדרגה עמד חייל שעזר להעביר את החומר שנחפר מתחתית הבור לפני השטח וכך עד שהגיעו למפלס המים.

New Picture (7)

איור 8: אתר קדוח מים בוואדי עזה- שים לב לשפך האדמה שסביב מרכז הקידוח

חרבת חסיף (חורבת חשיף)

חרבת חסיף (Kh Khasif) נמצאת כשמונה עשרה ק"מ מערבית לבאר שבע וכעשרה ק"מ מזרחית לוואדי עזה (נחל בשור), על הדרך הישנה שחצתה את ואדי עזה ליד תל אל פארעה (תל שרוחן) בדרכה לבאר שבע. דרך זאת הייתה פעילה עד שנת 1947 ושרות האוטובוסים רפיח – באר שבע עבר בה דרך חרבת חסיף, שם הייתה תחנה, מבנים וחנויות ששרתו את האוכלוסייה הבדואית באזור. בתקופה הביזנטית היה כאן ישוב ובמקום נותרו בורות מים ובארות, וכן מחצבה לאבן גיר שחלק ממנה הפך לאחר זמן, בשימוש משני, למאגר מים. בשלב מסוים קרסה התקרה, ובמקום נותר מכתש גדול ועמוק. על אחד הקירות במחצבה התגלתה חרותת באנגלית,L. D. McKENZIE. N. Z. . שמו של חייל ניו זיילנדי.

New Picture (9)

איור 9: המחצבה בחורבת חסיף

New Picture (8)

איור 9: המחצבה בחורבת חסיף איור 10: כתובת החייל על קיר המחצבה

New Picture (11)

איור 11: חיילים ניו זיילנדיים במחצבה בחורבת חסיף. צילום ממלחמת העולם הראשונה

במהלך הקרבות, היה האזור שטח הפקר ויעד לסיורים של התורכים. החל מיולי 1917 גם הבריטים ובני בריתם החלו לסייר באזור דרך קבע, וחרבת חסיף הייתה אחד המקומות אליו הם הגיעו, והיא נזכרת ביומני הקרב ובדוחות לא מעט. בהיסטוריה הכתובה של הרגימנט החמישי של הפרשים הקלים האוסטרלים (Fifth Light Horse Regiment) נמסר על הסיורים שנערכו על ידם במקום, ועל פי נוסח הדיווחים, כמו למשל: On the 8th August the Regiment again carried out the usual day patrols and night outposts, ניתן להבין שסיורים אלו היו עניין שבשגרה. אחד הסיורים, נערך ב – 15 ליולי לגזרת אל – בוגאר מתוך מגמה לשבות פטרול תורכי שנהג להגיע למקום דרך קבע ולהשקות את סוסיו באחת הבארות. הסיור כלל שלושה קצינים ושמונים חיילים, ועל פי התיאור, הם יצאו מהבסיס ב – 7 בערב והגיעו ב – 9.30 למחצבה (Chalk Pits) בחרבת חסיף, שם הסתירו את סוסיהם בהשגחה של קצין ומספר חיילים, התקדמו רגלית לאל – בוגאר, כשלושה ק"מ דרומית – מזרחית לחרבת חסיף, התמקמו סמוך לבאר והמתינו לתורכים.
מאופן התיאור (They arrived at the Chalk Pits at Khasif), ניתן להבין שהמחצבה בחרבת חסיף הייתה מוכרת לקצינים ולחיילים, ושימשה ככל הנראה מקום מסתור קבוע במשימות דומות. לא ברור מתי נחרתה הכתובת על קיר המחצבה, אך לא מן הנמנע שבאחת הפשיטות, אחד החיילים שנותר לשמור על הסוסים חרת על הקיר את שמו וראשי התיבות של מולדתו.

סיכום

תשעה חודשים, בין מרץ לנובמבר 1917, שהו הבריטים ובני בריתם באזור. קו החזית בו החזיקו מול עזה, נמשך לאורך אחד עשר ק"מ, משייח' עגלין לחוף הים, מערבית לעזה, עד שייח' עבאס מזרחית לה. זאת הייתה מערכת רצופה של תעלות קשר, גדרות ומוצבים. משייח' עבאס פנה הקו דרומה דרך אל מנדור (ח' מדור) שעל ואדי שאריעה (נחל גרר) לתל ג'מה שעל ואדי עזה (נחל בשור). בקטע זה נבנו מוצבים הסמוכים אחד למשנהו. מתל ג'מה פנה הקו לאורך ואדי עזה עד ביר גמלי, כשלושה ק"מ דרומית לתל אל – פארעה (תל שרוחן) וגם כאן, לאורכו של הנחל, נבנו מוצבים, מחנות וחניות. בין חוף הים לקו החזית, בשטח שמתארו משולש, בסיסו בין רפיח לעזה על חוף הים, וקדקודו בביר גמלי בוואדי עזה, התמקם צבא גדול שבשיאו כלל כ – 270000 חיילים, כ – 100000 פועלים מקורפוס העבודה המצרי (Egyptian Labour Corps ) וכ- 150000 בהמות: סוסים, גמלים, פרדות וחמורים. את כל אלו צריך היה להאכיל, להשקות ולצייד, מטרה שאת אמצעי העזר למימושה, אנו מוצאים היום בצורת שרידי פעילות הנדסית בשטח.

מקורות
גזית, ד., 1986: חבל הבשור. החברה להגנת הטבע.
גזית, ד., 2004: השרידים ממלחמת העולם הראשונה שנותרו באזורי הקרבות בחבל הבשור. ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. המערכה בנגב ובסיני.הוצאת ספרים אריאל, מדרשת שדה בוקר, מרכז ג'ו אלון, להב. עמ' 99- 109.
גת, א., 2005: שרידים ממלחמת העולם הראשונה לאורך נחל בשור (ואדי עזה) ובסביבתו. קתדרה 117. עמ' 103 – 126.
ויול, א, פ., 1979: מסעי מלחמה בארץ ישראל. הוצאת מערכות.
– AWM4 Australian Imperial Force Unit War Diaries, 1914 – 1918 – 4th Australian Light Horse Brigade.
– AWM4 Australian Imperial Force Unit War Diaries, 1914 – 1918 – 2nd Australian Light Horse Brigade.
– History of the Fifth Light Horse Regiment 1914 – 1919 Part 1 From September 1914, to October 1917.
– The Bedfordshier Regiment in the Great War – The 5th Battalion in Palestine 1917.
Bluett, A., 1919: With Our Army in Palestine. London.
Falls, C & Becke, A, F., 1996(1930): History of the Great War. Military Operation Egypt & Palestine from June 1917 to the End of the War. Part 1. Nashville.
Gordon, P, H., 1919: A Brief Records of the Advance of the Egyptian Expeditionary Force. July 1917 to October 1918. Compiled from Official Sources. London
Gullett, H, S.,
1923: The Australian imperial Force in Sinai and Palestine. 1914 – 1918
Macmunn, G & Falls, C., 1996 (1930): History of the Great War. Military Operation Egypt & Palestine. From the Outbreak of the War with Germany to June 1917. Nashville.
More, J., 1923: With Allenby's Crusaders. London.
Morrison, F, L. 1921: The Fifth Battalion Highland Light Infantry in the War 1914 – 1918.Glasgow.
Ogilvie, D, D., 1921: The Fife and Forfar Yeomanry. And 14th (F.& F. Yeo.) Battn. R. H. 1914 – 1919. London.
Osmond, Lock, H., 1919: With the British Army in the Holy Land. London.
Pritchard, H, L. (edit), 1952: History of the Corps of Royal Engineers Volume 6. Gallipoli. Macedonia, Egypt and Palestine.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *