המלחמה והתנועה הציונית

המערכה על הארץ פתחה ביתר שאת את ההתדיינות עם הצרפתים והרוסים על עתידה של ארץ-ישראל. על-פי הסכם סייקס-פיקו שרק נחתם, היתה הארץ צריכה להיות תחת שלטון משותף של שלוש המעצמות: בריטניה, צרפת ורוסיה. ראש הממשלה, לויד ג'ורג',לא קיבל הסדר זה, ולכן ביקש לגייס כל תמיכה אפשרית לסיכולו. בארץ-ישראל היה מדובר בתמיכה בעלת כפל משמעות – מצד אחד תמיכה במאמץ המלחמתי הבריטי נגד תורכיה, ומצד שני תמיכה בבריטניה נגד השאיפות האימפריאליסטיות המנוגדות של צרפת ורוסיה. לכן מרגע שהחליט קבינט המלחמה הבריטי להמשיך בנסיונות לכבוש את ארץ-ישראל, גם לאחר שני הכשלונות בעזה, טבעי היה שתביעותיהם שלהציונים יזכו לעיון מחודש, והפעם ברוח אוהדת.

מעיני הבריטים לא נעלמה ההשפעה הגדולה שיכלה להיות למדיניות פרו-ציונית על המוני היהודים בעולם. הם ידעו שההסתדרות הציונית מקיימת מגעים עם גרמניה על הצהרה גרמנית פרו-ציונית. הם גם ידעו, שיהודי רוסיה קיבלו בזרועות פתוחות את הצבא הגרמני המתקדם במזרח אירופה והוא הושיע אותם מידי הפורעים הקוזקים. הבריטים גם העריכו, שדעת הקהל היהודית בארה"ב היתה פרו-גרמנית, בגלל היחס הטוב שהפגין הצבא הגרמני כלפי היהודים באזורי הכיבוש שלו בפולין ובליטא. לנוכח זאת, שקלה ממשלת בריטניה בחיוב את התכנית להקמת גדוד יהודי במסגרת הצבא הבריטי. התכנית התקשרה יפה עם תכניות המלחמה בארץ-ישראל. היא פתרה את בעיית גיוסם של היהודים הרוסיים היושבים בלונדון  ואשר השתמטו מגיוס לצבא בתואנה שאינם אזרחים בריטיים. עתה, משנחתמו ההסכמים המתאימים עם ממשלת רוסיה, אפשר היה לגייסם ולא להרשות שבחורים צעירים יסתובבו ברחובות לונדון ללא כל חובת גיוס, בשעה שהנוער הבריטי מקיז דמו ומשלם מחיר כבד במלחמה עקובה מדם. התכנית גרמה בקרב יהודי העולם לאהדה לבריטניה, ולירידת קרנה של גרמניה, שכן התכנית הוכיחה ליהודים שגם מעצמות "ההסכמה" דואגות להגשמת שאיפותיהם ולהגנה עליהם. שיקול בריטי נוסף היה עתידה של ארץ-ישראל לאחר הסכמי סייקס-פיקו. הן לצרפת והן לרוסיה היו בארץ דריסות רגל משמעותיות בעצם ההגנה המסורתית שהעניקו לאינטרסים כנסייתיים קתוליים ואורתודוכסיים בארץ הקודש. דריסת רגל כזו לא היתה לבריטניה בארץ. הציונות יכלה לשמש בשביל הבריטים מנוף מול האינטרסים הרוסיים והצרפתיים, ובעיקר אם הציונים עצמם יעדיפו חסות בריטית על-פני כל חסות אחרת. כך קיוו הבריטים להשיג גם דריסת רגל בארץ-ישראל וגם תמיכה של יהדות ארה"ב בעמדותיהם. ראש ממשלת בריטניה, לויד ג'ורג', שייחס לארץ-ישראל חשיבות רבה ביותר, כנראה מסיבות רגשיות יותר מאשר מסיבות אחרות, אמר לוייצמן בפגישה אתו באפריל ,1917 כי לגביו המערכה בארץ-ישראל היא החלק המעניין היחיד במלחמה. הוא שלל את התכנית של הסכם סייקס-פיקו לשלטון משותף בריטי, צרפתי ורוסי על הארץ, ושאל את וייצמן לדעתו על פיקוח משותף של בריטניה וארה"ב על ארץ-ישראל. וייצמן הביע פתיחות לגבי הרעיון. לויד ג'ורג' נתן הנחיות לסר מרקס סייקס, שלא ייתן שום הבטחות לגבי ארץ-ישראל לשום גורם שהוא, כי חשוב להבטיח את צירופה של הארץ לאזור הבריטי. אולם לנוכח הצהרותיו של וילסון, נשיא ארה"ב, בדבר עקרון ההגדרה העצמית של העמים ונגד סיפוחים אימפריאליסטיים, היתה התביעה הציונית נותנת לגיטימציה לשלטון בריטי בארץ-ישראל בעיני האמריקאים.

הבריטים גם קיוו, שמדיניות פרו-ציונית שלהם תשכנע את יהודי רוסיה, שרובם תמכו ברעיון הציוני, לפעול להמשך המלחמה נגד גרמניה ונגד חתימת הסכם שלום נפרד בין שתי המדינות. יציאתה של רוסיה מהמלחמה היתה גורמת להעברת כוחות גרמניים ניכרים לחזית צרפת, וממילא לשינוי במאזן הכוחות שם לרעת הכוחות המותשים של בריטניה וצרפת. וייצמן דחק במנהיגי הציונים ברוסיה להבהיר את עמדתם בהקשר לעתידה של ארץ-ישראל ולפרסם גילוי-דעת פרו-בריטי.

סמיכות ההחלטות על הקמת הגדודים העבריים והצהרת בלפור, והמערכה הבריטית לכיבוש ארץ-ישראל מידי התורכים, אינה מקרית. כל עוד לא התכוונה בריטניה לכבוש את ארץ-ישראל, לא היתה סיבה להיכנס לכל הבעייתיות של מדיניות פרו-ציונית, שלמעשה תהיה ריקה מכל תוכן, ותסבך את בריטניה בעימותים מיותרים עם המעצמות האחרות. אולם משהחליטו הבריטים לכבוש את הארץ, הבינו שעצם הכיבוש לא יקנה להם זכות להישאר בה ולספחה לאימפריה הבריטית, נוכח התנגדותן של צרפת, רוסיה וארה"ב, כל אחת מסיבות אחרות. לכן עליהם להתבסס על גורם מקומי, שיבקשם להישאר בארץ. הגורם האמין היחיד בעיניהם היה הציונים.

על רקע זה ניתן להבין את עיתויה של הצהרת בלפור. ההחלטה על הקמת הגדודים העבריים משתלבת גם היא במערכת השיקולים הבריטית לגבי עתידה של ארץ-ישראל, אך באה לפתור היבט נוסף של בעיות המלחמה של הבריטים: כוח אדם. שתי ההחלטות גם יחד נועדו לגייס את תמיכתה של דעת-קהל אוהדת למעצמות "ההסכמה" ברגע קשה במהלך המלחמה, וזאת בהקשר רחב יותר מאשר המערכה בארץ-ישראל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *