אלי שילר ז"ל, דברים לזכרו

אלי שילר ז"ל (1938-2018), מו"ל "אריאל" וידיד

                                                                     דברים לזכרו מאת: עזרא פימנטל

הכרתי את אלי לראשונה בעבודה על חוברת הכנס הראשון של העמותה שהתקיים במדרשת שדה בוקר בשנת 2003 בנושא 'המערכה בנגב ובסיני'. היה זה הכנס היחידי בו אלי נכח, והוא ביקש להוציא את ספר הכנס כחוברת "אריאל" מן המניין. הוצאת 'אריאל' הייתה שם דבר, ולא הייתה ספריה בארץ שלא הייתה חתומה על כתב העת המיוחד הזה שיצא אחת לכמה חודשים, ושלא קיבלה את לוח השנה החדשה שהפיק כל שנה.
אלי לא היה אז די מיומן בטכנולוגיית הדואר האלקטרוני, וביקש לקבל את כתב היד פיזית. כעבור זמן באתי לירושלים עם קלסר כתב היד וחיפשתי את כתובת ההוצאה בבית הכרם, ציפיתי לראות בניין משרדים שבו שולחנות עריכה, עובדים, מכונות דפוס, וחדר מנהל מרווח. הופתעתי להגיע לבניין דירות, ובקומת הקרקע דלת דירה רגילה עם שלט קטן ליד פעמון הכניסה שבקושי ניתן לקריאה: "אריאל". נכנסתי, לצד שמאל גרם מדרגות העולה לקומה שנייה, ממול הסלון, קירותיו מדפים מדפים  עמוסי ספרים מהרצפה ועד לתקרה, במרכז בתוך מעין כלוב זכוכית ישב אלי, רכון על שולחן עמוס הררי ספרים, ניירות, חוברות וקטעי עיתונים, מונחים באי סדר, אחד מעל השני, ערמות נייר רעועות שעומדות כל רגע להתמוטט וליפול על הרצפה. הוא הביט בי במבט מוטרד דרך עדשות משקפיו העבות, וביקש ממני להמתין על כיסא בסלון עד שיסיים את עיסוקו הנוכחי ויתפנה אלי. בעודי פונה לכיסא שמעתי אותו מאחורי הגב שואל: "אולי תרצה פלפל ממולא?". הופתעתי מקבלת הפנים המוזרה לאורח שבא מרחוק, שבמקום להגיש לו כוס מים או קפה דבר ראשון מציעים לו פלפל ממולא. לא יכולתי לסרב, ואלי קם, עזב את הדבר בו היה שקוע (וכל דבר עליו עבד הוא נתן בשבילו את כל מאה האחוזים שלו), ניגש למטבח המחובר לסלון, חימם את התבשיל שהוא עצמו הכין, ובא להגיש לי. רק אחרי שסיימתי הוא התפנה אלי.
מאז, כל שנה באתי אליו לעבוד יחד על כתב היד של כל חוברות הכנסים (למעט השתיים האחרונות), וכן על המהדורה המצולמת של הספר "מסעי מלחמה בארץ-ישראל" של וייוול, ואת הספר: "נתיב אנזק בארץ-ישראל" אותו כתבתי. כל פעם שהגעתי אליו חזר "טקס הפלפל הממולא" לפני התחלת העבודה, ואני גמלתי לו עם לימונים שהבאתי מהעץ שליד ביתי.
עברנו המשותף בחינוך הקיבוצי (הוא כילד חוץ) תרם גם הוא לידידות בינינו, ולא פעם שקענו בזיכרונות. העבודה אתו לא הייתה קלה. בחדות עין מקצועית הוא הקפיד על קלה כחמורה. הוא הוציא גיליון הדרכה מיוחד לכתיבת מאמרים ל"אריאל", ובו הנחיות מפורטות לכתיבה ועריכה ודרש הקפדה מלאה, תוך התעלמות מוחלטת מעקרון "האוטונומיה של הכותב". לא פעם הוא צלצל אלי באמצע הלילה, גוער בי על סטייה כזאת או אחרת מהתקנות שלו.
למדתי ממנו הרבה, והוא יחסר לי ולעמותה, כמו גם לחברתו אידית, לעוזרו הנאמן גיא, ולרבים רבים אוהבי ידיעת הארץ ותולדותיה שנהנו מפועלו המבורך במשך עשרות שנים. יהי זיכו ברוך.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *