ירושלים: סדר פסח וטקס מסוני
מאת יו"ר העמותה מר ערן תירוש
פסח 2025
חודש אפריל 1918 היה עתיר-אירועים, הן צבאיים והן אזרחיים. בהיבטים הצבאיים, הפשיטה הראשונה של צבא אלנבי אל עבר-הירדן המזרחי הסתיימה בתחילת החודש, במהלך ימי חג-הפסח. הפשיטה השנייה החלה בסוף החודש. בין לבין, נעשה ניסיון להבקיע את הקו העות'מאני–גרמני בדרום-מערב השומרון, אך ניסיון זה הסתיים עם הישגים קרקעיים מוגבלים בלבד ובאבדות לא-מעטות.
לעומת זאת, בכל הקשור להיבטים האזרחיים – היו אלו ימים של עדנה. נמשך תהליך ההתאוששות של חבלי-הארץ שנכבשו על-ידי 'חיל המשלוח המצרי' (כוחותיו של אלנבי) ודומה שהדבר ניכר יותר מכל בירושלים. כבר כתבנו בעבר על ליל-הסדר החגיגי של החיילים היהודים בירושלים בתרע"ח (1918), חודשים ספורים לאחר ההשתלטות הבריטית על עיר הקודש. חיילים יהודים רבים שירתו ביחידות שונות של 'חיל המשלוח המצרי' (צבא אלנבי), ורבים מהם קיבלו את האישורים המתאימים והתקבצו ועלו לירושלים.
הקהילה היהודית עשתה מאמצים כבירים, ארגנה אירועים וקבלות-פנים ואירחה את החיילים בנדיבות רבה (ראו צילום).
אך הפעם נפנה את תשומת-הלב לאירוע עלום ומרתק, אשר התרחש בירושלים מספר ימים לאחר חג-הפסח, בשבת, פרשת שמיני, ה-6 באפריל 1918. לפני שניגע באירוע עצמו, נחזור שנה לאחור, אל סוף חודש אפריל 1917.
הקמת ארגון מסוני, סמוך לנחל הבשור
'הבנייה החופשית' (Freemasonry) הוא ארגון עולמי, מסדר, הנפוץ בעיקר בארצות אנגלו-סקסיות. מרבית בני-המסדר אמנם נוצרים, אך הוא פתוח לבני כל הדתות, לרבות יהודים ומוסלמים. חברי-המסדר נקראים באנגלית Freemasons, ובקיצור נפוץ Masons, ומכאן השימוש במונח 'מסוני' לתיאור פעילותם, דוגמת טקסים. חברי המסדר מכונים 'אחים' והם מאורגנים ב-'לשכות'. המסונים משלבים בין פעילות ציבורית ומעשי-צדקה, לבין קיום מסגרת חברתית עבור האחים. מסגרת חברתית זו כוללת גם מבנה מורכב של טקסיות רוויה בסמלים, אשר רובם חשופים רק לאחים עצמם, עובדה שהולידה לאורך השנים תלי-תילים של סיפורים וטענות על המתרחש בחדרי-החדרים של הלשכות המסוניות. לאורך השנים, עצם החברות במסדר נתפסה כמעין 'סמל סטטוס', דבר המסביר מדוע רבים וטובים בכל רחבי העולם (לרבות דמויות מרכזיות בארץ ישראל ובישוב היהודי) הצטרפו למסדר.
גם בקרב החיילים והקצינים של 'חיל המשלוח המצרי' היו בונים-חופשיים רבים. כאן מתחיל סיפורנו. 'חיל-המשלוח הניו-זילנדי' (NZEF) פעל במהלך מלחמת העולם הראשונה בעיקר בשתי חזיתות: החזית-המערבית בצרפת ובחזית סיני וארץ-ישראל. מסתבר שבקרב הקצונה הניו-זילנדית היו לא מעט מסונים ואלו הקימו במהלך 1917 שני ארגונים מסונים: הראשון עבור האחים ששירתו בבריטניה ובצרפת והארגון השני הוקם בארץ-ישראל.
חטיבת (בריגאדת) 'הרובאים הרכובים הניו-זילנדים' (NZMR) היוותה את רוב הכוח הניו-זילנדי ששירת בחזית ארץ-ישראל. החטיבה הורכבה משלושה גדודים רכובים (רג'ימנטים) – מקנטרברי, וולינגטון ואוקלנד. שני קצינים ניו-זילנדים בכירים, בעלי רקע מסוני, היוו את 'הרוח החיה' שיצרה את הארגון הארץ-ישראלי: מפקד החטיבה, בריגאדיר-גנרל וויליאם מלדרום, ומפקד גדוד אוקלנד, לוטננט-קולונל ג'יימס ניל מק'קרול.
לוחמי הבריגאדה הניו-זילנדית היו הראשונים מבין לוחמי 'חיל המשלוח המצרי' אשר חצו את הגבול הבינלאומי בין מצרים לארץ-ישראל, בינואר 1917, כחלק מקרב רפיח (כן…). בחודשים הבאים הם השתתפו בקרבות עזה הראשון והשני ופעלו לאורך קו-החזית בשערי ארץ-ישראל עד ההבקעה צפונה בשלהי 1917. הבריגאדה הגיעה לאזור תל פארעה ב-28 באפריל 1917 וב-6 במאי ערכו מלדרום ומק'קרול מפגש, בו השתתפו 8 מסונים, ובמהלכו החליטו לפעול יחדיו להקמת ארגון מסוני עבור האחים בקרב חיל-המשלוח הניו-זילנדי. ב-27 במאי נערכה אספת-היסוד, בה השתתפו 36 איש (לימים, האיגוד מנה למעלה ממאה איש) שבמקורם הגיעו מ-34 לשכות שונות ובה הוחלט על הקמת ארגון בשם 'האיגוד המסוני של חיל-המשלוח הניו-זילנדי (בארץ-ישראל ובמצרים)', 'NZEF (in Palestine & Egypt) Masonic Association'. באסיפה אושר תקנון, נבחר ועד-מנהל ואושרו מספר החלטות, בעיקרן העברת מסרי-ברכה לארגון המקביל בבריטניה וצרפת וללשכות המסוניות בניו-זילנד.
בדרך הטבע, כמעט כל המקורות המספרים על ההתארגנות הזו הם מסונים. על פי חלק מאותם מקורות, מלדרום ומק'קרול כיוונו עצמם כבר אז, באפריל-מאי 1917, אל מטרה שבאותה עת נראתה דמיונית לחלוטין, לעשות דבר אשר איש לא עשה קודם-לכן – קיום טקס מסוני במקדש שלמה עצמו, על הר-הבית שבירושלים. באחד המקורות נכתב: "המסע למוריה החל".
'המסע למוריה' – טקס מסוני ב-'מקדש שלמה'
המלך שלמה והמקדש אשר הקים תופסים מקום מרכזי במסוניות, ויש ביניהם הטוענים כי מוצא המסדר הוא בבית-המקדש. למלך שלמה ולבית-המקדש מקום של כבוד גם בסמליות המסונית, הן בהיררכיה והן בחפצים ובטקסים. ניתן לשער שעצם הנוכחות של צבא כה גדול בשערי ארץ-ישראל והידיעה הוודאית שבמוקדם או במאוחר צבא זה יבקיע אל תוככי הארץ ואל עיר-הקודש, עשוי היה להוביל אנשים דוגמת מלדרום ומק'קרול להתחיל לחלום על ההגעה אל המקום שאין חשוב ממנו בעולם כולו עבור רבים, לרבות המסונים. הם לא יכלו לדעת על הנוכחות המסונית שכבר פעלה בארץ-ישראל עוד לפני המלחמה, וכמובן שלא יכלו להעריך את מגבלות עובדת שליטת הר-הבית בידי המוסלמים, קל וחומר תחת שלטון האימפריה העות'מאנית.
אין מידע על פעילות האיגוד המסוני בחודשים לאחר היוסדו, וכמובן שכך גם במהלך סדרת הקרבות שהחלה בשלהי 1917 ונמשכה אל תחילת 1918. המפגש המתועד הבא של הועד-המנהל של האיגוד נערך סמוך ליריחו, ביום חמישי, ה-4 באפריל, יומיים בלבד אחרי השלמת נסיגת הכוחות שהשתתפו בפשיטה הראשונה על עבר הירדן המזרחי, לרבות הבריגאדה הניו-זילנדית. בפגישה הוחלט על פעולה מיידית, בתוך יומיים, למימוש החזון של קיום טקס מסוני על הר-הבית, במקום בו ניצב בעבר מקדש שלמה.
מימוש תוכנית שאפתנית זאת, בתוך יומיים (!!) בלבד, הציב שורה ארוכה של אתגרים בפני הניו-זילנדים ותהיות של ממש בעניין כיצד הם התגברו על אתגרים וקשיים אלו. בזהירות ניתן להניח שהסיבה שהתאריך שנקבע היה כה מיידי, היה שמלדרום זיהה הזדמנות. היו לו קשרים מצוינים עם הגנרל שובל (מפקד הקורפוס המדברי הרכוב), הגנרל צ'ייטור (מפקד דיבזיית אנז"ק) ועם הגנרל שאיי (מפקד דיביזיה 60) וככל הנראה אלו סייעו לו לגייס 7 מכוניות (על-פי חלק מהמקורות – 8 מכוניות) כדי להסיע את חברי האיגוד המסוני מיריחו לירושלים. הקבוצה כללה 31 איש, אשר ייצגו 27 לשכות מסוניות שונות. מלדרום ואנשיו הגיעו במכוניות מיריחו לשער יפו בחומות ירושלים, סעדו ארוחת-צהרים במלון גרנד הוטל הסמוך לשער ומשם צעדו אל עבר הר-הבית.
סוגיה אחרת המעלה תהיות קשורה למספר חפצים שבלעדיהם לא ניתן לקיים טקס מסוני, כשהבולטים בהם הם סינרים טקסיים וסט מקבות ייחודיות (מעין פטישי-עץ המשמשים יושבי-ראש בפגישות). הניו-זילנדים אלתרו סינרים ממטפחות, אולם בעניין המקבות הדברים אינם כה ברורים. על-פי אחד המקורות, המקבות הוזמנו מראש ונאספו בדרך להר-הבית. אולם, כאמור, ההחלטה להגיע לירושלים נפלה רק יום וחצי קודם לכן, מה שלא מותיר די זמן להעביר הזמנה לירושלים ולבצעה במועד (מה עוד שסט המקבות אמור לעשות שימוש בשלושה סוגי עץ שונים). האם הקדים מלדרום והזמין מקבות אלו באחד מביקוריו הקודמים בירושלים? ואולי הביאו איתם חלק מאנשי-הצבא המסונים מקבות מניו-זילנד וסחבו אותם איתם במהלך שנות המלחמה? זאת ועוד – מספר לשכות מסוניות מחזיקות מקבות שנשלחו אליהן מירושלים, על-ידי אחים שהשתתפו באירוע. נראה שמקבות אלו הוכנו מאוחר יותר, כמזכרת.
אולם האתגרים הגדולים באמת ניצבו בפני הניו-זילנדים עם הגעתם לשערי הר-הבית. ראשית, חל איסור על כניסת חיילים לתחום ההר, ומשמר-צבאי שהורכב מחיילים מוסלמים ששירתו בצבא אלנבי הופקד על שמירת המקום ואכיפת איסור הכניסה. שנית, היכן על ההר יקיימו את הטקס, רחוק מעיני זרים, שאינם אחים מסונים? בזהירות, ניתן להניח שגם כאן קשריו האישיים של מלדרום שיחקו תפקיד-מפתח, הפעם קשריו עם רונלד סטורס, מושל ירושלים, שעל פי שמועות לא-מבוססות היה בעצמו מסוני. סטורס הוא בדיוק האדם שיכול היה לאשר ולאפשר את ביקורה של הקבוצה הניו-זילנדית בהר.
אולם סוגיית מיקום הטקס היוותה בעיה סבוכה אף יותר. היכן ניצב 'מקדש שלמה'? מלדרום ואנשיו נתלו במסורות הטוענות כי אבן-השתייה שבתוך מבנה כיפת-הסלע היוותה חלק ממתחם המקדש. לא נעסוק כאן בשלל המסורות הקשורות לאבן-השתייה, אולם נציין כי תחת חלק מהאבן קיימת מערה קטנה. מערה זו היוותה מקום אידיאלי לקיום הטקס המסוני, היות ויצרה חציצה מלאה בין משתתפי הטקס לבין העולם שבחוץ (ראו ציור המערה מהמאה ה-19).
בשלב זה הדברים קיבלו תפנית, ועל פי המקורות המסונים – אירע נס של ממש, התערבות של השכינה עצמה (בלשונם של המסונים – התערבות 'הארכיטקט הגדול של היקום'). השייח' הממונה על ההר ועל מבנה כיפת-הסלע הציג עצמו כאח מסוני, ועל-פי חלק מהמקורות, אף הוכיח זאת באמצעות אחד מסימני-הזיהוי הסודיים המקובלים בקרב המסונים. הוא נאות לאפשר להם לקיים את הטקס בתוך המערה, אולם הגביל את משך האירוע ל-15 דקות בלבד, מחשש להתערבות מבחוץ (על-פי חלק מהמקורות, הטקס אירע ב-14:30 ועל-פי מקורות אחרים – שעה מאוחר יותר). הטקס עצמו נוהל על-פי כללים מסונים מקובלים, כשהשייח' עצמו מילא את תפקיד 'השומר החיצוני', זה שאמור למנוע מעין זר לצפות בטקס. על-פי חלק מהמקורות, היה פה גם בקשיש, אולם היות והדבר אסור על פי המסוניות, ככל הנראה הבקשיש יועד להשתקת שומרים אחרים. שמו של השייח' לא נזכר (אך הוא נראה בצילום. ראו בהמשך), למעט במקור אחד, לא-מבוסס. אישית, אני סבור שגם כאן הייתה התערבות של סטורס, אשר דאג לכך ש-'האדם הנכון יהיה במקום הנכון ובזמן הנכון'. לאחר הטקס הקצר יצאו המשתתפים מכיפת-הסלע והצטלמו, כאשר גם השייח' מופיע בצילום ומאחוריו דמות נוספת, לא-קשורה – אולי אותו אחד שהיה צריך לקנות את שתיקתו?
כמובן שהחבורה העבירה דיווח מסודר על האירוע חסר-התקדים והידיעה נפוצה ומופיעה במספר מקורות מסונים, בעיקר ניו-זילנדים ואוסטרלים, אולם מעט במפתיע – לא זכה לתהודה רחבה של ממש. אזכור יוצא-דופן של האירוע פורסם בגיליון אוקטובר 1918 של הנשיונל ג'יאוגרפיק.
הנצחת האירוע – תליון האיגוד המסוני בארץ-ישראל
גם בחודשים לאחר-מכן שהו הניו-זילנדים בבקעת-הירדן והיו מעורבים בלחימה, משני עברי נהר-הירדן. הוועד-המנהל של האיגוד המסוני נפגש ב-3 באוגוסט והחליט על יצירת תליון ייחודי, אשר ייענד אך ורק על ידי חברי האיגוד. במפגש נוסף, ב-13 באוגוסט, הוחלט על הכנת שלושה עיצובים לבחירה, אשר יוגשו בישיבה הבאה של הוועד-המנהל.
הישיבה הבאה של הוועד-המנהל התרחשה רק אחרי הסכמי הפסקת-האש וסיום הלחימה. בספטמבר ואוקטובר לחמו הניו-זילנדים בעבר-הירדן ובסוריה במסגרת מה שנודע לימים בכינוי 'מערכות מגידו'. ב-17 בנובמבר 1918 הם כבר שהו חזרה בעורף, בראשון-לציון. שם הוחלט על הזמנת 50 עותקים של מה שיהפוך לתליון האיגוד המסוני הארץ-ישראלי.
על חלקו הקדמי של התליון נחקקו מחוגה וזווית (סמלים מסונים בסיסיים), מעוטרים מסביב בשני ענפי 'שרך הכסף', הסמל הלאומי הניו-זילנדי. מתחת לזווית חקוק 'פלשתינה'. על הצד האחורי נחקק תאריך הטקס בכיפת-הסלע – ה-6 באפריל 1918.
כאמור, האירוע דווח בזמנו במספר מקורות מסונים אולם לא זכה לתהודה נרחבת. כיום, האירוע נזכר במספר אתרי-מרשתת מסונים וככל הידוע לי – בשלושה ספרים: 'ההבטחה שקוימה' (אנגלית, 2007), 'בני אור בארץ-הקודש' (עברית, 2009) ובספר המוקדש לדמותו של וויליאם מלדרום (אנגלית, 2013)
נסיים בברכת חג פסח, אביב וחירות שמח לכל עם ישראל!
השארת תגובה