הקרב השני על עזה

הדיווחים האופטימיים ששלח הגנרל מאריי לקבינט המלחמה בלונדון, הניעו את הקבינט להפעיל עליו לחץ לתקוף בשנית את העיר, ללא שינוי מהותי בתכנית ההתקפה, ובהקדם. בהערכת המצב המחודשת שעשה הגנרל מאריי, ולמרות שלא היתה לו העדיפות של 1 ל-3 במספר הלוחמים לצורך מתקפה, כפי שהיה נהוג אז בצבא הבריטי, החליט הגנרל מאריי על התקפה נוספת על המתחמים המבוצרים והחזקים של עזה, ששיפוצם הושלם בימים האחרונים שלפני ההתקפה. הוא התכוון לפעול בגישה עקיפה ומתוחכמת יותר, ולתכניתו היו שני שלבים: בשלב הראשון לחצות את ואדי עזה, לתפוס את השטחים החיוניים מול המערך התורכי, ולקדם את הארטילריה. בשלב שני, התקפת יום חזיתית עם שלוש דיוויזיות חי"ר, "הקורפוס המדברי הרכוב" ודיוויזיית עתודה. דיוויזיה 54 על מערך רכס שייח' עבאס, דיוויזיה 52 על מערך עלי מונטאר, דיוויזיה 53 על המערך ממערב לעזה, דיווזיה 74 בעתודה כללית בעורף, וה"קורפוס המדברי הרכוב" לריתוק מערך הוריירה. הפיקוד הישיר הוטל שוב על הגנרל דובל. הגנרל מאריי החליט כפי שהחליט, מפני שלנגד עיניו עמד הנסיון שצברו המפקדים והחיילים בהכרת השטח בקרב הראשון. היתה לו תגבורת באמצעי לחימה שהגיעה מאירופה, ובה 9 טנקים, להביורין, פגזי גז, וכן אמור היה לקבל סיוע מסיבי מהים.

מפת הקרב השני על עזהההתקפה תוכננה ל-17 באפריל .1917 שלב א' עבר ללא תקלות. הכוחות חצו את ואדי עזה עם אור ראשון, ונפרסו מול המערך התורכי ללא כל בעיות ועיכובים. במקביל נפתחו מן הים הרעשה כבדה ממשחתות והפגזה ארטילרית, שנמשכו שעתיים ללא הפוגה. בשעה 30.07 יצאו דיוויזיות החי"ר להתקפה.

נסיונות ההתקדמות מצאו את התורכים ערוכים ומוכנים לקבל את פני ההתקפה. הושגו אמנם פריצות מוגבלות פה ושם, אך מכונות הירייה התורכיות ומכות נגד מהירות, קטלו באיבם כל נסיון בריטי רציני להרים את הראש. במשך נגד מהירות, קטלו באיבם כל נסיון בריטי רציני להרים את הראש. במשך יום שלם נבלמו הנסיונות הבריטיים להשיג הישגים משמעותיים לאורך כל הקו.

לנוכח ההתנגדות התורכית העיקשת, לא הועילו "מפלצות הפלדה" )הטנקים שכונו "ביג וילי"," שהובאו מאירופה והופעלו בקצב בלתי סדיר ובדרך לקויה(, ולא אמצעי המלחמה האחרים. הקורפוס המדברי הרכוב לא נוצל לפעולות התקפיות. האבידות הכבדות ובלימת ההתקדמות הביאו לפקודת נסיגה בשעות אחר-הצהרים.

אבידות הבריטים במערכה זו היו מעל 2,000 הרוגים ומעל 4,000 פצועים. אבידות התורכים היו 400 הרוגים ו-1,600 פצועים. החללים הבריטים במערכת עזה טמונים בבתי-העלמין הצבאיים בעזה ובדיר אל-בלח. חוסר מעוף התכנון, שאננות יתר בקרב המפקדים הבכירים ושורה של ליקויים אופרטיביים, הביאו לכשלון הצורב, למרות גילויי הגבורה של מפקדים זוטרים ושל חיילים הוחלט על נסיגה ועל התבססות בין ואדי עזה ובין הקו התורכי. בזאת נפתחה תקופה ממושכת של המתנה והתארגנות מחדש לאחר התקדמות ממושכת ורצופה במשך כשנה, מאז פתח "חיל המשלוח המצרי" במסעו אל מעבר לתעלת סואץ.

יום לאחר תום הקרב הוחזר הגנרל דובל לאנגליה. כעבור מספר שבועות הוחלף גם הגנרל מאריי, המפקד הכללי של חיל המשלוח, בגנרל אלנבי, שהיה קצין מצטיין בחזית צרפת. לאלנבי היה נסיון רב בפיקוד על יחידות פרשים במלחמת הבורים בדרום-אפריקה (1899-1902), בפיקוד על קורפוס הפרשים בחזית המערבית )צרפת ובלגיה( ובפיקוד על הארמיה ה-3 שם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *