צלבי ויקטוריה בארץ-ישראל

הכדור והעיטור

צלבי ויקטוריה בארץ ישראל

עזרא פימנטל

New Picture

צלב ויקטוריה חרוט על מצבה

New Picture (1)

צלה ויקטוריה -העיטור

צלב ויקטוריה הוא העיטור הצבאי הגבוה ביותר המוענק לאנשי כוחות הביטחון הבריטים וחבר העמים הבריטי . העיטור מוענק על-ידי בית המלוכה בארמון בקינגהם בלונדון עבור "גבורה עילאית, תחת אש, לכל אדם בשירות צבאי ובכל דרגה, ללא הבדל מוצא ומעמד". לראשונה הוענק העיטור על ידי המלכה ויקטוריה ב-1856 עבור מעשי גבורה שנעשו במלחמת קרים שברוסיה, שהייתה הראשונה בהיסטוריה עם כיסוי עיתונאי מודרני. עיתונאים בריטים דיווחו ממנה על קרבות ועל מעשי גבורה רבים, שלדעתם לא זכו להוקרה ראויה. עד אז לא הייתה קיימת בממלכה המאוחדת שיטה אחידה ומוסכמת להענקת עיטורי גבורה צבאיים . הוענקו אמנם עיטורים שונים, אך אלה היו מחוות קידום בלתי רשמיות, שהוענקו על ידי המפקדים הישירים, ובדרך כלל רק לחיילים וקצינים זוטרים בדרגי השדה. דיווחי העיתונאים ולחץ הציבור להעניק עיטורים מלכותיים עשו את שלהם, וב-1856 ניתן על ידי המלכה ויקטוריה צו מלכותי להנפקת עיטור, שיוענק עבור "מעשה גבורה יוצא דופן, הקרבה עצמית תחת אש, ודבקות בלתי מתפשרת במשימה". העיטור נקרא על שמה: 'צלב ויקטורה' , והצו נכנס לתוקף רטרואקטיבי שנתיים קודם לכן (סיום ממלחמת קרים ב-1854). בצו נכללו הנחיות מפורטות לייצור העיטור, עיצובו ושמירה על ערכו. הוא ייוּצר מסגסוגת מתכת שהותכה מתותחים רוסיים שנלקחו שלל במצור על סבסטופול, במלחמת קרים. עיצובו יהיה פשוט, ובמרכזו עיטור הצלב, עליו חקוק כתר המלוכה ועליו דמות אריה והמילים: FOR VALOUR (בעבור גבורה). בצדו האחורי של הצלב חקוק עיגול ועליו תאריך מעשה הגבורה בעבורו הוענק העיטור. הצלב תלוי על סרט המחובר לפס מתכת מקושט בעלים, ומצדו האחורי שם המעוטר, דרגתו, מספרו האישי ויחידתו. צו ייצור העיטור נמסר לצורף צ'רלס פ.הָנוֹק מלונדון, שנבחר על-ידי המלכה ויקטוריה, ונמסר לו על ידי שר המלחמה הלורד פנמור. הָנוק היה בעל בית מלאכה לתכשיטים ונודע באיכות מוצריו . בגלל אמות המידה המחמירות לקבלתו של העיטור ומיעוט הזכאים לו, ומשום חשיבותו למורשת הקרב הבריטית, הוא מהווה מטבע עובר לסוחר מבוקש ביותר. במכירות פומביות מחירו מאמיר מיום ליום, ובשנים האחרונות הוא נמכר במאות אלפי לירות שטרלינג. ערכו הגבוה קורץ גם לגנבים, שניסו, ולא פעם הצליחו, לשדוד אותו. השוד האחרון אירע ב 2 בדצמבר 2007 במוזיאון בניו-זילנד, שם נשדדו 100 מדליות, ובכללן גם תשעה צלבי ויקטוריה. הטקס הראשון להענקת העיטור נערך בהייד פארק בלונדון ב-1857, בו העניקה המלכה ויקטוריה 62 עיטורים לגיבורי מלחמת קרים. מאז הוענק העיטור 1356 פעמים, ל 1353 אנשים, רובם בשתי מלחמות העולם6

עיטור צלב ויקטוריה תבליט צלב ויקטוריה כפי שהוא מופיע על מצבות החללים שזכו בו צלבי ויקטוריה בארץ-ישראל שלושה עשר חיילי הצבא הבריטי בעלי עיטור צלב ויקטוריה לחמו בשטחי ארץ-ישראל, רובם במלחמת העולם הראשונה. ביניהם כאלה שקיבלו את העיטור כאן, נהרגו ונקברו כאן, כאלה שקיבלו את העיטור בזירות חוץ לארץ, נהרגו ונקברו כאן, וכאלה שקיבלו את העיטור בזירת ארץ-ישראל, אך נהרגו או נפטרו במקומות אחרים בעולם. שישה מבין אלה שקיבלו את העיטור עבור לחימתם בארץ-ישראל גם נקברו בבתי הקברות הצבאיים הבריטיים בארץ-ישראל: שלושה בבאר שבע, אחד בעזה, ואחד בירושלים. תקצר היריעה מלספר על כולם (ראה רשימה מקוצרת בהמשך), וכל אחד מהם בפני עצמו הוא סיפור גבורה יוצא דופן, של הקרבה, מסירות וחירוף נפש. מתוכם נבחרו חמישה מקבלי העיטור, בעלי דרגות שונות, מוצא אימפריאלי שונה, ומאפיינים שונים של נסיבות מעשיהם. הסיבה לבחירתם הייתה בגלל שונותם המבצעית, מוצאם האימפריאלי, אלמוניותם, ומקרה אחד שהוא בעל עניין מיוחד לישראלים. לוטננט קולונל ארתור דרמונד ברטון עקב הצטיינותו בגליפולי הוא קודם לתפקיד מפקד הבטליון ה-22/2 (קווינס) בבריגדה 181 של הדביזיה ה-60 הלונדונית. גדודו הועבר למצרים. בעקבות דרישות אלנבי לתגבור כוחותיו בחזית ארץ-ישראל, ואחר כך סופח לקורפוס ה-20 בגזרת באר-שבע. בליל ה-30 באוקטובר הגדוד בפיקודו הצטיין בקרב פנים אל פנים על הגבעות מדרום מערב לבאר-שבע, בפריצת הגדרות בשלב הראשון של הקרב על העיר. לאחר מספר ימי התארגנות הגדוד כבש ב-6 בנובמבר את מתחמי רושדי וקאוקה , ופתח את הדרך לבריגדות ה-170 וה-180 לכבוש מתחם תל שריעה. התפוצצות מחסני התחמושת לרגלי התל, בליל ה-6 בנובמבר, גרמה לעיכוב המשך ההתקפה, שחודשה בליל ה-7 בנובמבר. בקרב זה הסתער הגדוד שלו על הכוח התורכי שנסוג מתל-שריעה ונערך להגנה על גב רכס כק"מ אחד צפונית לתל. תחת אש כבדה, ובשטח נחות, הסתער הגדוד שוב ושוב על התורכים, שהחזיקו בעקשנות בעמדותיהם, אך שוב ושוב נאלצו האנגלים לסגת. בורטון לא ויתר, עודד את חייליו המותשים והוביל אותם באומץ ובנחישות, פעם אחר פעם אל עבר העמדות התורכיות. אחרי שעות של ניסיונות חוזרים ונשנים במשך כל הלילה, ועל סף שבירה של חייליו, כשדמדומי השחר כבר נראו באופק, הוא הבין שעליו לעשות מעשה לא שיגרתי כדי למלא את המשימה, בטרם יאיר השחר. הוא החליט לעשות ניסיון אחרון, ולעודד את חייליו בדרך מקורית ומיוחדת, כדי לשבור סוף סוף את התנגדות התורכים: הוא נזכר ב"נשק הסודי" של האנגלים, הדבר שכל אנגלי באשר הוא לא יישאר אדיש למולו, הדבר שיוציא אותו מאדישותו בכל מצב, וייסחוף אותו בתזזית קדימה, וללא פחד גם אל מול הסכנה: כ ד ו ר ג ל. תוך כדי ההסתערות הגורלית בורטון שלף כדור מתרמילו של אחד החיילים, בעט אותו בחוזקה לפנים, אל עבר התורכים, כשם ששוער כדורגל מוציא כדור נייח מהרחבה אל עבר חלוציו, פתח בריצת אמוק בעקבות הכדור, כשחייליו המשולהבים בעקבותיו, ובזעקות קרב וכידונים שלופים שטפו את עמדות התורכים ההמומים, והכריעו את הקרב. מקרה זה הוא לא היחיד בו השתמשו מפקדים בריטים בכדורגל כדי לשלהב חיילים להסתער. ידוע לפחות על מקרה אחד כזה בקרב על הסום בחזית המערבית (ראה התמונות). בריטים רבים ששירתו בצבא היו שחקנים או אוהדים של קבוצותיהם, ובמספר מועדוני ספורט ואצטדיונים באנגליה הוקמו אנדרטאות לזכרם. אחרי המלחמה לט. קול. בורטון השתחרר מהצבא, חזר לאנגליה, נפטר בשנת 1933 ונקבר במולדתו.    

New Picture (2) לוטננט קולונל ארתור דרומונד בורטון

 New Picture (3)
הקרב על תל שריעה

New Picture (4)
ההסתערות בעקבות הכדורגל בקרב על הסום

 New Picture (5)
הכדורגל מהקרב על הסום

New Picture (7)                                        לוטננט גנרל לסלי ססיל מייגאר

בין מקבלי עיטור צלב ויקטוריה הקבורים בישראל נמנה גם לוטננט גנרל לסלי ססיל מייגאר. הוא אמנם נקבר בבאר-שבע, אך המעשה בגינו קיבל את העיטור התרחש שנים קודם, במלחמת הבּוּרים בדרום אפריקה (1900-1901), בה לחמו הבריטים במתיישבים ההולנדים, הבורים, בטרנסוואל. הייתה זו המלחמה הראשונה בה נלחמה אוסטרלים במסגרת עצמאית לצד הבריטים, ורצו להוכיח את יכולתם ונאמנותם. להלן סיפור המעשה: עמדה קדמית בקו החזית שהייתה תחת פיקודו של סגן מייגאר הותקפה על-ידי הבורים, ועמדה ליפול בידיהם. מייגאר נתן פקודת נסיגה, אך אחד מחייליו נשאר פצוע בעמדה ללא אפשרות לנוע בכוחות עצמו. ללא היסוס דהר מייגאר על סוסו לעמדה, וחילץ את הפצוע הנטוש כשהוא מרכיבו על סוסו מאחור. כך הוא דהר תחת אש אל עבר הקווים הבריטים, כשהפצוע המדמם אוחז מאחור במותניו. אך כעבור זמן לא עמד הסוס בעומס המשא הכפול על גבו, וכרע תחתיו. מייגאר ירד מהסוס, תוך שהוא מאיץ בו להמשיך לעבר הקווים הבריטים עם הפצוע. הסוס והפצוע הגיעו למקום מבטחים, והוא עצמו המשיך רגלית במסע תלאות ממושך, כשהלוחמים הבורים רודפים אחריו. בשארית כוחותיו הוא הגיע לעורף הקו הבריטי, ולאחר מנוחה קצרה חזר על סוסו לשדה הקרב והמשיך לפקד על חייליו. הוא המשיך לשרת בצבא, ובמשך השנים קוּדם עד לדרגת לוטננט גנרל, ובמלחמת העולם הראשונה פקד על הבריגדה השלישית של הפרשים הקלים האוסטרלים שנשלחה תחילה לגליפולי, ולאחר מכן למצרים ולארץ ישראל. הוא הוביל את גדודו בקרבות סיני, עזה ובקרב על באר-שבע, שם הוא נפצע אנושות מפצצת מטוס, תוך כדי ההסתערות על העיר. הוא הועבר לתחנת איסוף פצועים בכארם, שם נפטר מפצעיו. הוא נקבר בבית הקברות בבאר-שבע. לוטננט קולונל מייגאר לוחמי הגוּרקה בין היחידות האימפריאליות שלחמו לצד הבריטים בארץ-ישראל, בלטו יחידות צבא הגוּרקה ההודי. חייליהן הגיעו מכפרים נידחים ברחבי הודו ונפאל, וניחנו בכושר סבילות ועמידות בכל תנאי שטח ומזג אוויר. מסיבה זו היו בריגדות הגורקה הראשונות להישלח אל עבר עמדות התורכים המבוצרות על רכסי הרי יהודה במבואות ירושלים בתחילת חורף 1917, שהיה סוער במיוחד. בזכות אומץ ליבם והצטיינותם זכו רבים מהם בעיטורי כבוד. שניים מהם זכו בעיטור צלב ויקטוריה בלחימה בחזית ארץ ישראל: רובאי קָרָנבָּהָדוּר רָנָה ורסאידאר באדלו סינג.


New Picture (8)

רובאי קָרָנבָּהָדוּר רָנָה

הבטליון השני, מתוך שלושת הבטליונים ההודים של בריגדה 232 של דיביזיה 75, לחם בחודשי האביב 1918 במבואות המערביים של רמאללה, בשטח הררי מבותר וקשה לתנועה, במסגרת מאמציו של הקורפוס ה-20 להגיע לכביש שכם- ירושלים, כדי לחסום תגבורת תורכית אפשרית מצפון. חודשים ספורים קודם שהועברה לגיזרה זו, לחמה הדיביזיה בסריס (שורש), קוריית אל ענב (קרית ענבים) ואל ג'יב (גבעון), בדרך לכיבוש ירושלים (הם הוחלפו מאוחר יותר על-ידי הדביזיה ה-60 הלונדונית, שהשלימה את המלאכה). בהתקפת נגד תורכית ב-10 באפריל 1918 ליד הכפר אל קפר, הותקף הבטליון ההודי. יחידתו של רנה, שלחם בתפקיד מספר 2 בצוות מכונת ירייה לואיס, נחשפה לאש תופת ממכונת ירייה גרמנית, שהייתה בעמדה שולטת ממול, וגם לאש מהאגפים. חיילים וקצינים רבים מהיחידה נפגעו, ביניהם גם מספר אחד בצוות שלו, מפקדו של רנה. ללא היסוס פינה רנה את גופת המפקד הצידה, והפעיל את הלואיס, תוך שהוא מתגבר על מעצורים בשלוות נפש וביעלות. הוא המשיך באש מדויקת אל עבר העמדה הגרמנית עד שחיסל אותה ושיתק את מכונת הירייה. גם לאחר מכן הוא המשיך באש לאגפים כדי לחפות על נסיגת יחידתו, עד שהאויב קָרָב אליו עד לטווח זריקת רימונים, רק אז נסוג. מאוחר יותר הוא הצטרף ליחידתו, ובהמשך לחם איתה עד תום המלחמה, בה איבד אחת מעיניו. אחרי המלחמה הוא חזר לכפר הולדתו בנפאל, שם מת ונקבר בשיבה טובה. רסאידרד באדלו סינג שרת בבריגדת הפרשים ה-11 בדיביזיית הפרשים הרביעית. הדיביזיה הייתה במשימות סיור ואבטחה בצפון בקעת הירדן. ב23 בספטמבר 1918 בשעות הבוקר, הובחנה תנועה של כוח תורכי בנסיגה לכיוון מעבר בירדן 6 מייל דרומית לבית שאן. בראות הכוח התורכי, ובו גם חיילים גרמנים עם מכונות ירייה, את הבריטים, התמקמו הגרמנים בעמדה מאולתרת ופתחו באש כבדה ממכונות הירייה אל עבר יחידתו של סינג, תוך חיפוי על ניסיון חבריהם לחצות את הנהר לגדתו המזרחית. האש גברה וגרמה לאבידות בכוח הבריטי. ללא היסוס אסף סינג ביוזמתו שישה מחבריו, התארגנו במהירות והסתערו רגלית על העמדה, שיתקו את האש וחיסלו את צוות מכונת הירייה. בשלב ההכרעה האחרון של ההסתערות, נורה סינג מקרוב ונהרג. שיתוק העמדה חיסל את כושר ההתנגדות של הכוח התורכי הנסוג, אפשר לבריטים לכתר אותו, למנוע את גישתו למעבר הירדן, וללכוד מאות שבויים. גופתו של באדלו סינג נשרפה במקום הקרב, כמנהג דת ההינדו אליה השתייך. רסאידאר באלדו סינג עניין מיוחד לישראלים יש בסיפורו של רב"ט ג'יימס מקארתי (קבור בירושלים). בזמן התארגנות במאהל בעין-קאניש עסקה קבוצת חיילים בטיפול ברימוני יד. לפתע השתחררה הנצרה מאחד הרימונים. ללא היסוס נשכב רב"ט מקארתי על הרימון, שהתפוצץ מתחת לבטנו, והציל בכך את חבריו שהיו לידו. בעקבות מעשה גבורה זה הוא זכה למדליית אלברט מזהב, העיטור השני בחשיבותו בצבא הבריטי. מעשהו אמנם לא זיכה אותו בעיטור הגבוה ביותר, צלב ויקטוריה, אך הוא דומה להפליא למעשהו של רב"ט נתן אלבז, שזכה בשנת 1954 לעיטור המופת מטעם רמטכ"ל צה"ל, בגלל נסיבות דומות. רב"ט ג'יימס מקארתי נקבר ב-21 בינואר 1918 בירושלים. שאר מקבלי עיטור צלב ויקטוריה שלחמו בארץ-ישראל: • רב"ט ג'ון קולינס, דיב' 74 (ויילס), 31 באוקטובר 1917, ואדי סבא (נחל באר-שבע). לחם בודד וחילץ פצוע תחת אש. נפטר ונקבר באנגליה ב- 1951. • טוראי רוברט אדוארד צ'רוּקצ'אק, דיב' 60 (לונדון), 1 במאי 1918, שוּנת נמרין (עבר הירדן). נלחם בודד מול כוח תורכי עדיף. נפל בקרב. נקבר באנגליה ב-1981. • טוראי ג'יימס דאפי, דיב' 10 (אירלנד), 27 בדצמבר 1917, רכס קרניה (מבואות רמאללה) . חילץ פצוע תחת אש. נפטר ונקבר באנגליה ב-1969. • סרן MC8 ג'ון פוקס ראסל, דיב' 74 ויילס), 6 בנובמבר 1917, תל חוויילפה (ליד קיבוץ להב). טיפל וחילץ פצועים תחת אש. נפל בקרב. נקבר בבאר שבע. • רב סרן אלכסנדר מלינס לאפון, דיב' הרכובה, 27 באוקטובר 1917, אל בקר (ליד בסיס חצרים). נלחם בודד מול כוח תורכי עדיף. נפל בקרב. נקבר בבאר-שבע. • טוראי סמואל נידהאם, דיב' 54 , 10-11 בספטמבר 1918, כפר קאסם. לחם בודד מול כוח תורכי עדיף. נפל בקרב. נקבר בקנטרה, מצרים. • רב"ט צ'רלס ויליאם טריין, דיב' 60 (לונדון), 8 בדצמבר 1918, עין כרם. לחם בודד מול כוח תורכי עדיף. נפטר ונקבר בקנדה ב-1965. • סגן משנה סטנלי הנרי בואי, דיב' 52 (סקוטלנד), 1 בדצמבר 1917, אל בּוּרף (ליד מודיעין). נלחם בודד מול כוח תורכי עדיף. נפל בקרב, נקבר בעזה. • סגן ג'ון מנסון קרייג, דיב' 52 (סקוטלנד), 5 ביוני 1917, גבעת אָמבּרֶלָה. חילץ פצועים תחת אש. נפטר ב-1970. גופתו נשרפה, ואפרו נטמן בפֶרט שבסקוטלנד. • ג'ון אלכסנדר כריסטי, דיב' 54 , 21-22 בדצמבר, פג'ה (ליד פתח תקוה), נלחם בודד מול כוח תורכי עדיף. הוא נפטר ב-1967 בברמהול, אנגליה. גופתן נשרפה ואפרו פוזר בגן העירוני.

New Picture (9)

קברו של רב סרן אלכסנדר .מ.לאפון בבאר-שבע

קמקורות: 1. VCs of the First World War – The Sideshowes, Gerald Gliddon, Sutton Publishing, 2005. 2. War Ggraves of the British Commonwealth, Beersheba War Cemetery, Israel, 1914-1918, Imperial War Grave Commission, London, 1984. 3. 1914-1918 The War Dead of the Commonwealth, The Jerusalem Group of Cemeteries, Commonwealth War Greave Commission, Maidenhead, Berkshire, 1986. 4. 1914-1918 The War Dead of the Commonwealth, Gaza War Cemetery, Gaza, Commonwealth War Greave Commission, Maidenhead, Berkshire, 1987. 5. The History of the Great War, Military Operations, Egypt & Palestine, Cap. Cyril Falls, His Majesty Stationary Office, 1930. 6. The Australian Imperial Force in Sinai and Palestine, 1914-1918, H.S. Gullet, Angus & Robertson, Sydney, Australia. 7. Collecting Medals and Decorations, Alec A. Purves, Polstead .Suffolk, J.B. Hayward & Son, 1983.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *