בנייר ובצבע

בנייר ובצבע

ציורי מלחמה מאוסף אבי זכאי

עזרא פימנטל

מלחמת העולם הראשונה היא אבן דרך ונקודת מפנה היסטורית עולמית ששינתה לא רק את מפת העולם המדינית והגיאוגרפית, אלא גם את התפיסה התרבותית, חברתית והפוליטית בעולם בכלל, ובעולם המערבי בפרט. השינוי באורח החשיבה התרבותי התבטא, בין היתר, במה שמכונה 'האסטתיקה של המלחמה'.
האסטתיקה של המלחמה או הפואטיקה של המלחמה היא ההאדרה, הגלוריפיקציה, של המלחמה לדרגת חוויית התעלות והתחדשות של אומה, חוויית יסוד מכוננת, המייצרת מיתוסים ונרטיבים שנכתבים על ידי בניה. האמנות היא אחד הכלים באמצעותם נשמרים מיתוסים ונרטיבים אלו במשך דורות. מלחמת העולם הראשונה הייתה הסיבה והמסובב של תהליכים פוליטיים וזרמים חברתיים, תרבותיים ואמנותיים רבי עוצמה, שהיו חלק בלתי נפרד מההיסטוריוגרפיה האירופית של המאה העשרים.
מאמר זה מתמקד במספר עבודות מצומצם של אומנים, חיילים פשוטים, וגם ציירי מלחמה מגויסים, משדות הקרב בחזית המזרחית, ובעיקר מארץ-ישראל. יש שוני רב בין החזית המערבית במלחמה זו והחזית המזרחית, במאפיינים הגיאו-פיזיים של הזירה, בסדרי הכוחות ובהתפתחויות הצבאיות, כמו גם בהיסטוריוגרפיה. שוני זה מתבטא גם באומנות המלחמה, ובא לביטוי בציורים המובאים במאמר.
עבודות אלה יוצרו על-ידי חיילים בשעות הפנאי בין הקרבות, בחניונים, באוהלים ובחפירות, וגם ציירים מקצועיים, ביניהם ג'ורג' למברט, צייר המלחמה הרשמי, אליזבט טומפסון באטלר, ג'יימס פריספ בידל ועוד. מדובר בציורים ורישומים מתוך האוסף של אבי זכאי, וגם תמונות מהאינטרנט, שחלקם מוצגים גם במוזיאוני המלחמה באוסטרליה ובלונדון.
דרך העבודות ניתן להתרשם ממקורות ההשראה של היוצרים, מרגשותיהם, מחוויותיהם, מסביבת הלחימה והמוראל שלהם. מה, ומי, עומדים מאחורי היצירות? מה משדרות העבודות? מהן תחושות החיילים שציירו אותן? שמחה או עצב? געגועים או נחישות? טראומה או אופוריה? רגש דתי או פטריוטי? התפעמות או אדישות? גאווה או צניעות? וכל מה שביניהם.
New Picture'האוֹזי'- האוסטרלי יליד הבּוש והלוחם
רוב רובם של הפרשים האוסטרלים (The Light Horse Men) היו בני המתיישבים בחוות המרוחקות והמבודדות בשטחי המדבר הענקיים ברחבי היבשת. הכובע האוסטרלי רחב השוליים עם נוצות האֶמוֹ (עוף אוסטרלי דומה ליען) מסמל יותר מכל את אותם ה'אוזיס' מה'אוטבק', הוא ספַר המדבר, ה'פרונטיר' האוסטרלי. תנאי חייהם הקשים סיגלו להם אופי קשוח, גזעי, ומחוספס. זה ה'אוזי' שמדבר בגובה העיניים, חברותי בשעות הפנאי ואמיץ בשדה הקרב, שהתגייס יחד עם סוסו לצבא הוד מלכותו. רעות, אחוות לוחמים, וגם לא מעט מאצ'ואיזם, ולגלוג עצמי, איפיינו את החיילים האוסטרלים, שהתחבבו מאד על בני היישוב היהודי בעת שהותם בארץ בזמן שתי מלחמות העולם.
New Picture (1)
קלסתר 'אוֹזי' טיפוסי במדי ה Light Horse שער עלון מלחמה אוסטרלי.
(ראש החייל בדמות מפת אוסטרליה)
הCharge
לאחר התבוסה בגליפולי, בהמשכה כמעט חצי שנה מסע ארוך במדבר, שתי תבוסות בעזה, וחצי שנה נוספת של קיפאון סטטי בצפון הנגב –היו הבריטים ובני בריתם מוכנים פיזית ונפשית לאתגר הפריצה של הקו התורכי. מתחילת המערכה החיילים האוסטרלים, שאבותיהם היו נדונים (convicts) שהוגלו מאנגליה במאות ה18-19, חיפשו, וקיבלו, את ההזדמנות להוכיח את עצמם כבני אומה חופשית וגאה בין משפחת העמים, ואומה המשרתת את אידיאל החירות ואת דגל הוד מלכותו. הCharge (ההסתערות הרכובה) על באר שבע סיפקה להם את ההזדמנות לה ציפו. הסתערות הבריגדה הרביעית האוסטרלית בפיקודו של הקולונל גרנט הייתה לנקודת מפנה בחזית המזרחית ואולי גם במלחמה כולה. מעֵבֵר לכך. זה קיבֵּעַ את מיתוס הגבורה של האוסטרלים בקֵרֵב אומות העולם, ואת נכונות ההקרבה שלהם למען מיגור האויב התורכי וניצחון מלכָּם. בשל כך זכתה הסתערות זאת בעיקר, אך גם אחרות, להנצחה בזיכרון ובאומנות האוסטרלית וגם הבריטית. אחרי (וגם לפני) באר-שבע היו עוד Chargeים. ביניהם ה Charge על הוג', ועל מראר.
האחרון הונצח גם הוא בציור, אבל לא על-ידי צייר מלחמה, כי אם על-ידי ציירת. הציירת היא אליזבט טומפסון באטלר, שכונתה ליידי באטלר, שנתפסה לנושא גברי זה בזכות בעלה, הגנרל ויליאם באטלר, שרוב תקופת השרות שלו היה בדרום אפריקה. אך היא לא הסתפקה באזור זה, ונסעה ברחבי העולם והנציחה בציוריה קרבות מחזיתות לחימה רבות. עבודות רבות שלה בנושאי מלחמה מוצגות במוזיאון הצבא הבריטי בלונדון, ובמוזיאונים חשובים באוסטרליה.
New Picture (2)ה Charge על מראר

New Picture (3)אליזבט טומפסון באטלר

New Picture (4)בדהרה אל שדה הקרב

המטוס היה הפלא הטכנולוגי של המלחמה, וטייסים אוסטרלים לקחו בה חלק פעיל. למרות זאת הם מקבלים ביטוי מזערי בנרטיב המלחמה האוסטרלי, בהשוואה לזה של פרשים הקלים. ציור זה הוא של הטייס עצמו, סידני קרליין, המתאר את פעולתו בהפצצת שיירה תורכית בואדי פארה, במהלך הנסיגה בספטמבר 1918. יחד עמו במטוס ישב אחיו, כמקלען מוטס. גם הוא היה צייר. מודגשים בציור פטריות העשן של אש הנ"מ.


New Picture (15)הפצצת שיירה תורכית בואדי פארה על-ידי האחים קרליין

התבוסה בגליפולי

אחת מתמונות המלחמה המפורסמות ביותר, והשנויות ביותר במחלוקת, נמצאת במוזיאון המלחמה במלבורן. זהו ציור גדול המוצב על קיר המוזיאון, ומתאר את הסתערות לוחמי האנז"ק בגליפולי. ביוזמת כתב המלחמה וההיסטוריון צ'ארלס בין, ובעידוד שר המלחמה, נשלח ב 1919 צייר המלחמה הרשמי ג'ורג' למברט לגליפולי, לראות במו עיניו את אתר הלחימה, אותו התבקש לצייר. משם נסע ללונדון וצייר בעיפרון סקיצות של בובות אופנה, לבושות במדי קרב בפוזות קרביות שונות, המתאימות לסיטואציה של הטיפוס על מצוק החוף בקרב גליפולי. הסקיצה נשלחה לאוסטרליה, שם העבירה למברט לבּד, וצבע אותה בצכע שמן.
ביקורת קטלנית הוטחה בציור בגין אי דיוקים עובדתיים. במציאות חבשו החיילים קסדות. בציור הם חובשים כובעים אוסטרלים. הציור הוא תבוסתני, חסר אש ופעילות. הדמויות מגומדות על ידי תוואי הנוף הקשים, והאינדיבידואליות נבלעת במסה של החיילים. החיילים נראים "כמו נמלים עמלניות המפלסות דרכן במדרון התלול והמחורץ", ועוד. על כך השיב הצייר שהתמונה משקפת את המציאות בקרב זה, בו החיילים, עמוסים לעייפה לא הכירו את השטח, ולא ידעו מהו היעד.
למרות הביקורת, הדעה הרווחת היא ש"החאקי הזוחל בתמונה מבטא בעוצמה את רוח ההקרבה. זהו הישג ששום צייר מלחמה אחר התברך בו". התמונה שוכפלה באלפי עותקים ועשתה רבות לביסוס מיתוס האנז"ק כיסוד מכונן בזהות הלאומית האוסטרלית.
New Picture (7)חיילי האנז"ק על צלע ההר בגליפולי

נופים בארץ הקודש

הכניסה לארץ הקודש לוותה ברגשי התפעמות דתית אצל רבים מהחיילים, רובם ככולם נוצרים, רגשות שהלכו והתעצמו ככל שהתקרבו לגבולות הארץ. שמות האתרים המוכרים מסיפורי התנ"ך והברית החדשה עוד מילדותם, עוררו בהם סקרנות רבה. רבים מהמקומות שאותם עברו הלוחמים בדרכם קשורים לדמויות מספר הספרים: בעזה שמשון , בבאר-שבע אברהם ואבימלך, בירושלים מלכי ישראל וישו הנוצרי בבית-לחם מריה הקדושה, ביריחו יהושע ובני ישראל, בעמק יזרעאל ("מגידו") שאול ודבורה הנביאה, ובעוד אתרים רבים ברחבי הארץ. לא רק החיילים, גם המפקדים היו מודעים לתחושות אלו, וידעו לפרוט על הנימים האלה בדרבון הלוחמים לקראת יציאה לקרב. אפילו ראש ממשלת בריטניה לויד ג'ורג', בברכת הדרך לאלנבי לפני צאתו למזרח, לא נמנע מהמניע הדתי, באומרו: "אני רוצה שתגיש לעם הבריטי את ירושלים כמתנת חג המולד".
ההתפעמות הזאת קיבלה ביטוי גם בעבודות ציירי המלחמה, שלא היו אדישים לנופי ארץ הקודש אותם חוו. ביצירות רבות שלהם נראים נופים ומקומות המוזכרים בתנ"ך ובברית החדשה. צייר המלחמה ג'.ו. למברט היטיב לבטא את התרשמויותיו מנופים אלה בצבעי אקווארל עזים ובהירים, אף כי ציוריו לא תמיד תואמים את תמונת הנוף במציאות. כך, למשל, הציור של עזה מכיוון רכס אנז"ק מתאים יותר לתמונת עכו מרכסי הגליל, ולא לעזה מגבעות החוף.

New Picture (16)עזה, רכס אנז"ק

ירושלים במבט מרגלי הר הזיתים. ג'ורג' למברטירושלים מִרגלי הר הזיתים

New Picture (10)
הדרך ליריחו

ה'אוֹזי' וסוסו

לסוס שמור מקום מיוחד בפנתיאון המלחמה האוסטרלי. הקשר של ה'אוזי' לסוסו היה קשר אמיץ, דו-סיטרי ואינטימי. הסוס נשא אותו על גבו חודשים ושנים, והחייל דאג למחסורו ולבריאותו. ספרות המלחמה האוסטרלית, בעיקר זו של החזית המזרחית, עשירה בתיאורים מרגשים על יחסי הגומלין ואהבה בין הלוחם האוסטרלי וסוסו, אותו הביא מחוותו באוסטרליה רחוקה. מאות המיילים שעברו יחדיו בתנועה ובחנייה, בחום ובקור, ברכיבה ובהסתערות, עשו אותם מיקשה אחת.
New Picture (11)"הלוחש לסוסים". ה'אוזי' מטפל בסוסו

התייחסות ה'אוזי' אל סוסו הנאמן באה לביטוי בציורים, בכתובים, וגם בקולנוע (למשל בסרט (The Light Horse Men. הפרש נהג את סוסו בהחלטיות, על פי צו המשימה, אך גם התחשב בכל צרכיו, האכיל והשקה אותו, דיבר איתו, וליטף אותו. מערך גדול של וטרינרים פיקח על בריאות הסוסים וטיפל בסוסים הפצועים. כשסוס מת, לעיתים קרובות גרם הדבר לתחושות אובדן לרוכב. ציורי הסוסים מאד אותנטיים, 'נוגעים', ומבטאים נאמנה את האהבה הרבה של פרשי ה-Light Horse לסוסיהם. בתום המלחמה הסוסים לא חזרו הביתה עם הלוחמים, אלא נמכרו לסוחרים מקומיים. הסוסים שלא נמכרו, בלית ברירה הומתו בירייה. בכתובים ובציורים יש ביטוי חזק במיוחד לקשר בין הסוס ורוכבו ברגעי הפרידה האלה.

New Picture (18)עם הסוסים בחניון הלילה

New Picture (13)על הסוס בפטרול

New Picture (14)שיר פרדה לסוס האהוב בתום המלחמה, והתרגום (למטה)

הסוסים נשארו מאחור

Trooper Bluegum

בימים שעוד יבואו ננדוד מערבה ונחצה שוב את הרכס
לקול שירת ציפורי הסבך בינות טללי ירַק העצים.
נרכב בשדה מיצ'ל הרענן, אל מול הרוח המבורכת
אך על סוס אחר נדהר. סוסנו מאחור נשאר.

סביב מדורה בלַיל ניזכר בחולות סיני אי-אז
ובזעקות קרב שוב נסתעֵרה מידי יום.
אחים לנשק יברכונו ונערות הבּוש תצחקנה.
עדיין ינדדו מחשבותינו אל סוסנו שנשארו מאחור.

איני יכול לשאת מחשבת סוסי הזקן והאהוב
מזדחל בסמטאות קהיר כשעל גבו רוכב מצרי,
ואולי תייר אנגלי בארץ הקודש ימצָא
את סוסי שבור הלב מחרשת עץ סוחב.

לא. מוטב כדור אשלח בו ושקר אספר.
למחילת ווּמבט הוא נפל, ושם מצא מותו.
אולי אעמוד לדין צבאי, אך לעזאזל אם אשתכנע
לאוסטרליה לחזור ולהשאיר את סוסי מאחור.

(תרגום ע.פ.)

ביבליוגרפיה
1. Elyne Mitchel, Victor Ambrus (Illustrations),
Light Horse to Damascus, Sun Books, The Macmillan Company of Australia,
Pty/ Ltd., 1971

2. Ion Idriess, The Desert Column, Angus&Robertson Publishers, 1982

3. Jane Barnaby, Andre Sollier (Illustrations)
Australians in War, Casel Australia, 1974.

4. H.S. Gullet (Ed.), Chas. Barret (Ed.), David Barker ( Art Editor),
Australia in Palestine, Angus&Robertson Ltd. Sidney, 1919

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *