הספר 'ציפור האדם באופקנו'

ביקורת על הספר

עזרא פימנטל

דב גביש, בהשתתפות צבי שילוני, ציפור האדם באופקנו, הטיסות הראשונות לארץ-ישראל 1913-1914, יד-בן-צבי, ירושלים, 2003. במלחמת העולם הראשונה היו השמים לראשונה לזירת לחימה. כמו בחזיתות אירופה, גם בסיני ובארץ ישראל נעשה לראשונה שימוש במטוסים. טייסים גרמנים, בריטים, אוסטרלים וקנדים החדירו ממד חדש לתפיסת המרחב ולשליטה בשדה הקרב. הספר דן בהשתלשלות האירועים שהביאו את המטוסים לאזורנו ובמשמעות של הישגי התעופה הראשונים, ביוזמה של הצרפתים לטוס מפריס אל הפירמידות דרך שלוש יבשות, בלידת חיל האוויר העות'מאני ובדרך שבה חיקו את הטיסות הצרפתיות. פרק נפרד עוסק באסונות התעופה וקרבנות-אוויר הראשונים של חיל האוויר התורכי שהתרחשו בארץ, ובמטוסים הראשונים שהגיעו ארצה, ועודדו את היישוב היהודי לאפשרויות הטמונות לפיתוח תעופה עברית. מקום חשוב בספר מוקדש ללבטים הלשוניים של העיתונות העברית בתיאור החידושים הטכנולוגיים, ובהם הביטויים 'מעופף' ו'צפוּר האדם' לטייס, 'עפיפה' לטיסה. אליעזר בן-יהודה יצר את המונח 'אווירון' (avion בצרפתית) ל'אירופלאן'. באותה תקופה הגיעו לארץ בני העלייה השנייה, שנאבקו על הנהגת השפה העברית. פלא הטיסה העמיד אתגר לשוני למחדשי השפה ערב מלחמת העולם הראשונה, אך מעבר לכך הוא גם הצית את דמיונם של צעירי היישוב היהודי, ובהם מיכאל הלפרין, מאיר גורביץ', משה גבירצמן, ואחרים. הספר סוקר את מאבקי הכוח הגיאו-פוליטיים בין המעצמות, על השליטה באגן המזרחי של הים התיכון ערב מלחמת העולם הראשונה. הדבר בא לידי ביטוי בתחרות בין התורכים, הצרפתים והבריטים על הבכורה בקווי הטיסה, בזמן השהיה באוויר, ובתהילת הטייסים. התורכים ראו בטייסיהם, שלקחו חלק במלחמת הבלקן, גיבורים לאומיים שהחזירו לאומה את כבודה האבוד לאחר המפלות במלחמה . קדמו להם הטייסים הצרפתים, שראו בטיס עיסוק ספורטיבי מאתגר. אחד מבכירי הטייסים הצרפתיים באותה תקופה, רולאן גארוס, היה ספורטאי רב-תחומי שהצטיין ברכיבה על אופניים, בכדורגל, בריצה, בהרמת משקולות, ובטניס וטיסה. גארוס נלחם כטייס במלחמת העולם הראשונה, נפל בשבי הגרמני ונמלט, חזר לשרת ונהרג בקרב אווירי בסוף המלחמה בהיותו בן 30. על שמו רשומה הטיסה הראשונה מעל הים התיכון ב-1913, מהריביירה הצרפתית לטוניס. כמו כן הוא המציא את מכונת היריה היורה דרך להבי המדחף של האווירון. הוא היה לדמות מופת בצרפת והונצח בדרכים רבות. הנודעת שבהן היא אצטדיון הטניס בפאתי פאריס, הרולאן גארוס, שנקרא על שמו, ושבו מתקיימת מידי שנה אליפות צרפת הפתוחה בספורט הלבן. הפרק על הטייסים הצרפתים מתאר את הנחיתות הראשונות בארץ: ז'ול וֶודרין, שתכננן לנחות במקווה ישראל, נחת לבסוף בחוף יפו, ב-27 בדצמבר 1913. מרק בונייה וז'וזף ברנייה היו הצליינים המעופפים הראשונים, שנחתו בירושלים ב-31 בדצמבר 1913.הדברים מלווים בצילומים, מפות ואיורים רבים, המתארים בין היתר את התלהבות הקהל, וקבלות הפנים הנרגשות שלהן זכו הטייסים. הטייסים התורכים הראשונים שהגיעו לארץ היו פחות בני מזל. שתיים משלוש הטיסות שלהם לארץ-ישראל הסתיימו בנפילת מטוסים. שני המטוסים הראשונים הוטסו על-ידי גיבורי מלחמת הבלקן המנוסים, פתחי ונורי ולכל אחד מהם נילווה נוסע, צאדק ואיסמעיל. הראשון נפל ב 27 בפברואר 1914 סמוך לכפר סמרה (צמח), מזרחית לקיבוץ האון שלחוף הכינרת. השני הצליח לנחות בחוף יפו ב-9 במרץ 1914, ואף זכה לקבלת פנים נלהבת. כעבור יומיים הוא אמור היה להמשיך לירושלים, אך ניסיון ההמראה מחוף תל-אביב לא צלח, והמטוס צלל למים. איסמעיל ניצל על ידי הצופים שעמדו על החוף ומשו אותו מהמים, אך נורי נספה. שלושת הטייסים זכו לכבוד והנצחה באיסטנבול ובדמשק וגם בישראל. לזכרם של פתחי וצאדק הוקמה אנדרטה בקרבת קיבוץ האון ששוקמה בשנים האחרונות בסיוע הקונסוליה התורכית, ולא במעט ביוזמתו של מחבר הספר. טיפוח המקום נעשה בידי ירח פארן חבר קיבוץ האון. שלושת הטייסים נקברו לרגלי המאוזוליאום של צאלח א-דין בדמשק. במלחמת העולם הראשונה הקדימו העות'מאנים את בריטים בשילוב מטוסים במערכה על תעלת סואץ. בהסתמכם על מטוסים שהזמינו בצרפת, הם תכננו להציב שתי טייסות בזירת ארץ-ישראל ובסיני, ובעזרתם קיוו לסייע לפשיטה הראשונה על התעלה. אך עם פרוץ המלחמה הצרפתים החרימו את המטוסים שהובטחו לעות'מאנים, והפנו אותם כנגדם. שדה התעופה הראשון שהוכשר בארץ-ישראל היה בבאר-שבע. במרץ 1916 הוא הועמד לרשות טייסת FA 300 של 'חיל האוויר הגרמני של הסולטאן', שסייעה לקרס פון קרסנשטיין, מפקד הכוח התורכי בפשיטה התורכית על תעלת סואץ. פרק הסיום של הספר הוא כרוניקה של חלוצי הטיסה הצבאית היהודים מימי השומר ועד הקמת חיל האוויר, ותיאור אירועי הנצחה כמפגן אווירי, טקסים והקמת אנדרטאות לזכר חלוצי התעופה בארץ. הספר מתאר את הצעדים הראשונים של התעופה בארץ, על רקע ההתלהבות שאחזה בכל בשנים הראשונות להמצאת המטוס, והדבר השתקף גם בעיתונות העברית. לפנינו תיאור אותנטי של המאמצים שנעשו להשגת עליונות אווירית באזור על-ידי המעצמות לצד סיפור הטייסים התורכים הראשונים ששמו נפשם בכפם להביא תהילה לארצם. אך זהו גם סיפורם של יחידים מ בני הארץ, שטמנו את הזרעים הראשונים לתעופה העברית. המחברים דב גביש, מתמחה בהיסטוריה של המיפוי, הצילום האווירי וההיסטוריה של התעופה בארץ, וצבי שילוני, מרצה להיסטוריה באוניברסיטת בן-גוריון, שעסק בירושלים במלחמת העולם הראשונה. הספר הוא תרומה חשובה למדף הספרים בתולדות התעופה בארץ, ולהבנת שורשי המערכה האווירית באזור במלחמת העולם הראשונה. בכנס הוקדש ערב מיוחד לספר, בהשתתפות אורח הכבוד, היסטוריון התעופה התורכית בולנט אילמזר, שהרצאתו מובאת בשלמותה בחוברת זו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *