הטנקים הראשונים

הטנקים הראשונים בארץ-ישראל

אל"מ (מיל.) בני מיכלסון

מתוך: חידושי הטכנולוגיה במערכה בנגב ובסיני, בהוצאת העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בא"י, 2004, עמ' 29.

הצורך בפיתוח כלי מלחמה נייד, ממוגן ומייצר אש, נולד במציאות החדשה של שדה הקרב, אליו נקלע הצבא הבריטי באדמת צרפת בתחילת מלחמת העולם הראשונה. לחיל הרגלים הבריטי במלחמת החפירות שהתפתחה בחזית זאת לא היה מענה  לעוצמת האש הקטלנית של מכונות הירייה הגרמניות שממולם. ארנסט סווינטון, הכתב הצבאי הרשמי של משרד המלחמה בחזית, שהיה עד לקטל, דיווח לללורד קיצ'נר, שר המלחמה הבריטי, ש"רק טרקטורים זחליים ממוגנים בדפנות פלדה" יוכלו להסתער על מכונות הירייה שממול. סווינטון הציע למפקד העליון של הצבא הבריטי בצרפת, הגנרל פרנץ', לבנות מכונה מעין זו, שקרא לה 'טנק', (בדומה לטנק מים). לאחר שיועציו המדעיים של פרנץ' דחו את הרעיון, פנה סווינטון לוינסטון צ'רצ'יל, אז שר הימייה הבריטי, שהתרשם מרעיונותיו, ובפברואר 1915 כינס את 'ועדת ספינת היבשה',  שהחלה מיד לעבוד על הפרוייקט.  בספטמבר אותה שנה הוצג האב טיפוס הראשון בפני סר דאגלס הייג, רמטכ"ל צבא בריטניה, והלורד קיצ'נר. אלה לא התרשמו במיוחד.  "לא ה'צעצועים המכאניים' האלה יכריעו את המלחמה",  טען קיצ'נר. בעקשנות רבה המשיך סווינטון בשתדלנותו, פנה ללויד ג'ורג', ראש הממשלה הבריטי, שאישר את ייצור הסדרה הראשונה של  150 טנקים מטיפוס  Mark I, שקיבלו את הכינוי Mother  ויותר מאוחר:Little Willie  .   75 מהם עם תותח, כונו "זכר",  ו- 75 ללא תותח, רק עם מקלעים, כונו "נקבה".

New Picture (11)

הטנק  Mark I

 תכונות הטנקים הראשונים היו:

  • משקל: 28.4 טון זכר, 27.4 טון נקבה.
  • חימוש:  זכר2 תותחי 57 מ"מ עם 324 פגזים, 3 מקלעים 7.92 מ"מ עם 6,272 כדורים
  • נקבה – 5 מקלעי 7.92 מ"מ עם 30,080 כדורים.
  • צוות: 8.
  • שריון: חזית 12 מ"מ, דופן 10 מ"מ, גג 6 מ"מ.
  • מנוע: 105 כ"ס.
  • מהירות מרבית: 4.5 קמ"ש במישור
  • טווח פעולה: 37 ק"מ.
  • כושר תמרון ויכולת נסיעה אחורה
  • חציית מכשול בגובה 5 רגל
  • חציית תעלה ברוחב 8 רגל

New Picture (10)טנק  Mark I חוצה תעלה

לראשונה הופעלו טנקים בחזית צרפת ביולי 1916. למצרים הגיעו שמונה טנקים בדצמבר 1916, שהוקצו כולם  ל'חיל המשלוח המצרי', שהיה כבר בתוככי סיני, בדרכו מזרחה. הם שובצו לפלוגה ה' של קורפוס מכונות הירייה/האגף הכבד, ובינואר 1917 עברו סדרת ניסויים בחולות מצריים. לפלוגה המורכבת מ 22 קצינים ו 226 חיילים, לא היה כל ניסיון קודם בהפעלת כלים אלה. הם אימצו את תורת הלחימה  שקבע סווינטון, בהשראת צ'רצ'יל, שראה בכלים אלה 'ספינות יבשה' :

  • הבטחת גורם ההפתעה על-ידי קידומם לחזית טיפין-טיפין.
  • המרחק בין טנק לטנק יהיה בין 90 ל 135 מ'.
  • שיתוף פעולה עם חי"ר.
  • עיקר השימוש בטנקים הוא לצורך הבקעה בעומק מערכי האויב.

בדיעבד הסתבר שעקרונות התפעול של ספינות מלחמה בים, בהן התמחה צ'רצ'יל, אינם מתאימים ל 'ספינות היבשה',  שהיו הטנקים שהסתערו על עזה. רק לקראת הקרב השני על עזה, שהחל ב 17 באפריל, היו הטנקים והצוותים מוכנים לפעולה. הטנקים חולקו לשלוש דביזיות החי"ר, שתקפו בגל הראשון, כשאחריהן שתי דיביזיות הפרשים. שני טנקים הוקצו לדיביזיה 54 בגזרת ההתקפה הימנית (מזרח), ארבעה טנקים לדיביזיה 52 במרכז, ושני טנקים לדיביזיה 53 (הוולשית) לאורך שפת הים. סך כל הפריסה שלהם הייתה לרוחב 12 ק"מ של קו החזית, בממוצע טנק אחד לקילומטר וחצי.

ראשונה תקפה הדיביזיה 54, וכבר ב 0700 השלימה את משימתה, וכבשה את מתחם שייך עבאס, אך ללא כל תרומה משמעותית של שני הטנקים שלה. הפעלתם בשעת בוקר מוקדמת זאת התברר כטעות חמורה. רעש המנועים שלהם נשמע למרחוק, דבר שניטרל לחלוטין את גורם ההפתעה. אחד משני הטנקים הוצא מכלל פעולה מפגיעה ישירה של הארטילריה התורכית-גרמנית, והשני השתרך מאחור. הדבר השפיע מוראלית על האויב, שגילה ש"השד אינו נורא כל-כך", וש 'מפלצות הפלדה' לו אינן כל כך נוראות כפי שחשבו אותן.

New Picture (9)

טנק בריטי שנפגע בלחימה

 הטנקים בהתקפת ה- 19 לאפריל

  • ה"נמר" פורץ את המערכים הטורקים ב"רכס שמשון" ומוביל את חט' 160 של דיב' 53.
  • טנק נוסף "נקבה" מוביל חט' שכנה.
  • חט' 155 מדיב' 52 תוקפת עם 2 טנקים את עלי-אל-מונטר (אחד נתקע מייד בהתחלה בואדי).
  • הטנק המוביל עולה על מוצב טורקי המפריע לחטיבה ומסב אבדות כבדות לטורקים אולם נפגע מ 3 פגזים ועולה באש.
  • חט' 163 מדיב' 54 תוקפת עם טנק הפורץ למוצב טורקי אשר נכבש אולם בהתקפת-נגד, הטורקים כובשים מחדש את המוצב והטנק שנפגע נשאר תקוע מעל חפירתו הקדמית.
  • בליל 19/20 לאפריל לאחר 7,000 אבידות מחליטים הבריטים להפסיק המתקפה. בקרב השלישי על עזה, ב 2בנובמבר, הגיעו 3 טנקים משופרים מטיפוס Mark IV במקום אלו שנפגעו בקרב ב 17 באפריל. טנקים אלה, שכונו Big Willie, היו שיפור של הטנק Mark I, וביצועיהם היו טובים בהרבה.
  • כל 8 הטנקים רוכזו הפעם לאורך ציר החוף.
  • 6 תוקפים בגל ראשון ו- 2 עתודה.
  • הטנקים קבלו 29 משימות.
  • הטנקים הופעלו בשלב השני של ההתקפה ב- 2 לנובמבר 1917.
  • הטנקים פרצו למוצבים שהוכתב להם ועל אף שחלקם נתקעו או נפגעו הם סייעו רבות להצלחת ההתקפה בגזרה.

New Picture (8)

טנק בריטי  Mark IV

הטנקים במערכה על עזה היו אמנם חידוש טכנולוגי בשדה הקרב במזרח התיכון, אך בדומה לחזית המערבית בצרפת, ללא כל משמעות על התפתחות הלחימה. בניגוד לכך, דווקא  הלחימה המיושנת, הרכיבה על סוסים, עשתה את המהלך המשמעותי ביותר, והביאה להכרעה במערכת עזה השלישית. הסתערות פרשי הדיביזיה האוסטרלית הרכובה על קווי התורכים בבאר-שבע, היא שהכריעה את הקרב, הביאה לנפילתה, בכך למפנה במערכה זו, ולמפנה במערכה על ארץ-ישראל כולה.

New Picture (5)

 אילוסטרציה של טנקים בפעולה

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *