דרום אפריקאים בשומרון – ספטמבר 1918

קרבות 'קורפוס-הכף' סביב 'גבעת הכיכר' – ה-20-19 בספטמבר 1918

מאת: ערן תירוש

מאמר זה מאפשר התייחסות לשני היבטים המעניינים אותי באופן מיוחד בשנים האחרונות, בעיקר מאז סיום שורת האירועים והטקסים לציון מלאת 100 שנה למערכה הצבאית בארץ-ישראל במלחמת העולם הראשונה. ההיבט הראשון הוא אירועים וקרבות עלומים ושכוחים וההיבט השני עוסק בבני-לאומים שונים ופחות-מוכרים אשר לחמו כאן במהלך מסע-המלחמה. הקרב בו נעסוק אירע במזרח חזית-הלחימה בשומרון, במסגרת 'קרב שכם', אשר היווה חלק מהשלב הראשון של 'מערכת מגידו' (במקביל ל-'קרב השרון').

אולם תחילה ברצוני להתייחס להיבט השני – הלאומים הפחות מוכרים אשר נטלו חלק בקרבות ארץ-ישראל במהלך 'המלחמה הגדולה'. העוסקים במסע-מלחמה זה מכירים בדרך-כלל את הכוחות הבריטים, התורכים, האוסטרלים, הגרמנים, הניו-זילנדים וההודים. יש המכירים גם את הכוחות של האימפריה האוסטרו-הונגרית, אשר לחמו במסגרת הצבא העות'מאני. אולם במסע-המלחמה בארץ-ישראל נטלו חלק גם כוחות רבים נוספים – ערבים, צרפתים, איטלקים, צפון-אפריקאים, ארמנים, נפאלים, בני איי האוקיינוס השקט, קנדים, בני איי הודו המערבית (הקריביים) ועוד. חלקם נלחמו תחת דגל צרפת ועמים/לאומים נוספים לחמו במסגרת צבאות האימפריות העות'מאנית והאוסטרו-הונגרית. במאמר חודש יולי (נפאלים וגרמנים בשומרון – 13/7/1918) התייחסתי בקצרה לכוחות הנפאלים, הגורקה, ואילו הפעם ברצוני להתייחס ללאום לא-מוכר נוסף אשר לחם בארץ-ישראל – הדרום אפריקאים.

 

דרום-אפריקאים בקרבות ארץ-ישראל

שתי יחידות דרום-אפריקאיות לחמו בארץ-ישראל במהלך מלחמת העולם הראשונה: חטיבת ארטילרית-שדה דרום-אפריקאית (המונח 'חטיבת' ארטילריה עלול להטעות, היות ולמונח בריגאדה/חטיבה יש משמעויות שונות, לרבות הבדלים בין חילות שונים, כולל מספרי כוח-האדם בהם מדובר) וגדוד רגלים – הבטליון ה-1 'קורפוס הכף' (גם המונח 'קורפוס' מטעה, היות ויש מספר שימושים למילה זו, בדרך כלל כגייס/קבוצת-אוגדות. במקרה שלפנינו מדובר על חלק מהשם הרשמי של גדוד רגלים).

חטיבת ארטילריית-השדה הדרום-אפריקאית (S.A.F.A – The South African Field Artillery Brigade) הורכבה מסוללות ארטילריית-שדה אשר לחמו במזרח-אפריקה ב-1917 ונשלחה להצטרף ל-'חיל המשלוח המצרי' (הצבא הרב-לאומי בהובלה בריטית, שבסיסו היה במצרים) באמצע אותה שנה. התותחנים הדרום-אפריקאים סופחו לדיביזיה חדשה אשר התגבשה באותם ימים – דיביזיה 75. בשלב זה כלל ה- S.A.F.A שתי סוללות נגררות-סוסים, בנות 6 תותחי 18 ליטראות (83.8 מ"מ) כל אחת. ב-1918 הצטרפה לחטיבה סוללה נגררת-סוסים נוספת, בת 4 הוביצרים בקוטר 4.5 אינץ' (114 מ"מ). סוללות הארטילריה הדרום-אפריקאיות צוינו לשבח שוב ושוב על ביצועיהם במהלך מסע-המלחמה. אנקדוטה מעניינת קשורה להשתתפות התותחנים הדרום-אפריקאים בסיוע לכיבוש נבי-סמואל ב-21 בנובמבר 1917 ובהדיפת התקפות-הנגד העות'מאניות למחרת. הישג זה, כיבוש נבי-סמואל, היה הבסיס לבחירת מפתח כסמל הדיביזיה ה-75, שכן נבי סמואל נתפס כ-'מפתח' לכיבוש ירושלים. סמל המפתח נחקק על קני-התותחים אשר נותרו מאוחסנים במצרים לאחר המלחמה. אותם תותחים עצמם, ממלחמת העולם הראשונה, הופעלו על-ידי תותחנים דרום-אפריקאים גם במלחמת העולם השנייה!

הבטליון ה-1 'קורפוס הכף' (CC1 – 1st Battalion Cape Corps) היה גדוד רגלים דרום-אפריקאי, אשר הגיע ביולי 1918 לארץ-ישראל, הוצב לבריגאדה 160 של דיביזיה 53 (וולס) ולאחר מספר שבועות אימונים ליד רמאללה תפס חלק מקו החזית במחצית השנייה של חודש אוגוסט.

כמו מרבית הדיביזיות של 'חיל המשלוח המצרי', גם הדיביזיה הוולשית שלחה במהלך המחצית הראשונה של 1918 את מרבית גדודיה לחזית באירופה, לנוכח המידע הרב שהצטבר על 'מתקפת האביב' הגרמנית הצפויה. את מקום הגדודים אלו מילאו בעיקר גדודים הודים, אולם גם גדודים בני לאומים אחרים, דוגמת הגדודים העבריים, ובמקרה בו אנו עוסקים – 'קורפוס הכף' הדרום-אפריקאי. בכל אחת משלוש החטיבות בדיביזיה 53 נותר לקראת 'מערכת מגידו' רק גדוד וולשי אחד, לצד שלושה גדודים אחרים.

ראוי לציין כי האוכלוסייה בדרום-אפריקה נחלקה באותה עת בין שלוש קבוצות: לבנים (אפריקאנרים/בורים), שחורים ו-'צבעוניים' (Coloureds – בני תערובת של צאצאי המתיישבים הלבנים ובני שבטים אפריקאים ומיעוטים מדרום-מזרח אסיה). קציני גדוד 'קורפוס הכף' היו לבנים, אולם החיילים היו צבעוניים,  אשר חלקם טיפס בסולם הדרגות עד למעמד מש"קים (מפקדים שאינם קצינים).

בנוסף לספרי ההיסטוריה הצבאית הכללית על המערכה בארץ-ישראל וספר ההיסטוריה הרשמי של הדיביזיה – למרבה המזל, הבטליון ה-1 'קורפוס הכף' פרסם ספר משלו על תקופת מלחמת העולם הראשונה בחזיתות השונות בהם נלחם, לרבות פרק נרחב על הלחימה בארץ-ישראל. הפרק גדוש בפרטי-פרטים מרתקים, הן על החודש בו שהה הגדוד בקו הקדמי, הן על ההכנות לקראת 'מערכת מגידו' וכמובן – על הקרבות עצמם.

סמל 'קורפוס הכף' הדרום-אפריקאי

להלן מספר דוגמאות והראשונה בעלת הקשר ברור לימינו: יממות ספורות אחרי ההתייצבות בקו החזית החלה מגפת השפעת הספרדית להכות ב-'קורפוס הכף'. ב-21 באוגוסט, קו העמדות הקדמי, שהיה אמור להיות מאויש ב-220 איש, הוחזק בפועל על-ידי 60 איש בלבד. יומיים לאחר מכן, ב-23 באוגוסט, הצטמצמה מצבת כוח-האדם של הבטליון כולו ל-297 איש בלבד (בטליון במצבת כוח-אדם מלאה מנה כ-1,000 איש). לפיכך, 'קורפוס הכף' הוחלף על-ידי גדוד וולשי והדרום-אפריקאים הוצבו כעתודה, תוך בידוד חולי השפעת. בתחילת ספטמבר חלה הטבה משמעותית והבטליון הצטרף לאימונים לקראת המתקפה הצפויה, מחוזקים בתגבורות של למעלה מ-300 קצינים וחיילים אשר הגיעו ממצרים.

אנקדוטה מעניינת קשורה לשפה הסוואהילית ולאחד הגדודים האחרים של הבריגאדה – בטליון הרגלים ההודי 1/17. הדרום-אפריקאים וההודים הכירו היטב, היות והם לחמו זה לצד זה בחזית הלחימה במזרח אפריקה (היום טנזניה). איש מהדרום-אפריקאים לא ידע לדבר הינדוסטנית אך רבים מההודים יכלו לדבר מעט סוואהילית (אך לא אנגלית!). כך הפך השימוש בשפה הסוואהילית נפוץ למדי בקווי העמדות הקדמיים של בריגאדה 160. תופעה מוזרה זו יצרה בפועל יתרון מפתיע – לא היה סיכוי שבעולם שמרגל עבור התורכים שבמקרה שהצליח להסתנן לקרבת קו העמדות היה מבין דבר וחצי-דבר ממה שנאמר… סגן סמואלסון, קצין המודיעין של הגדוד וקבוצת הסיירים איתה עבד עשו שימוש רב בסוואהילית במספר הזדמנויות.

 

לקראת 'מערכת מגידו' – תוכניות והכנות

תוכניות השלב הראשון של 'מערכת מגידו' כללו מספר שלבי-משנה: בשעה 04:30, אור ל-19 בספטמבר 1918, הרעשה קצרה ומסיבית על הקווים העות'מאניים בשרון ודרום-מערב השומרון ובעקבותיה – הסתערות רגלית של 5 דיביזיות רגלים של קורפוס הרגלים הבריטי ה-XXI על אותם קווים, הסתערות אשר כונתה מאוחר יותר בשם 'קרב השרון'. הכוחות בשרון פעלו בתנועת מניפה – הדיפת הכוחות העות'מאניים מחוף הים במערב אל עבר מורדות השומרון במזרח ו-'ניקוי' מרחב השרון מאויב. כך התאפשר שלב-המשנה הבא: פריצה מהירה צפונה של שתי דיביזיות פרשים דרך הפרצה שנוצרה בקו-החזית העות'מאני אל עבר עמק-יזרעאל, בעורף ריכוז הכוחות העות'מאניים בשומרון, תוך כוונה לנתק את דרכי נסיגתם. בשלב-המשנה הבא הוטל על קורפוס הרגלים הבריטי ה-XX לפעול בשומרון, משני צידי דרך ירושלים-שכם. פעולות הקורפוס ה-XX זכו מאוחר יותר לכינוי 'קרב שכם'. בבקעת הירדן המתין בדריכות כוח נוסף, 'כוח צ'ייטור', לפעול נגד הכוחות מצפונם וממזרח להם, בעבר-הירדן, ברגע שאלו יגיבו לאירועים ממערב לירדן. במהלך ליל ה-18-19 בספטמבר, שעות ספורות לפני תחילת המערכה, הפציצו מטוסים בריטים ואוסטרלים את מפקדות הארמיות העות'מאניות בטול-כרם ובשכם וכן מרכזי תקשורת ושדות-תעופה בעמק יזרעאל. כתוצאה מכך, מרבית קווי התקשורת בין המפקדות השונות נותקו זמן קצר לפני ההתקפה, והפיקוד העות'מאני/גרמני היה 'חירש ועיוור' במידה רבה לגבי המתרחש בקו החזית.

הונאת והטעיית הצד העות'מאני/גרמני היוותה נדבך מרכזי בהכנות לקראת 'מערכת מגידו'. קצרה יריעה זו מתיאור מלוא היקף הפעילות בתחום זה (להרחבה ראו מאמרו של דני אשר – 'ההונאה במבצע אלנבי לכיבוש ארץ-ישראל', בלקט המאמרים של העמותה 'השרון ופתיחת מערכת מגידו', 2015) אולם לעניינינו חשוב להדגיש כי הכוונה הייתה ליצור אצל הצד שכנגד את התחושה כי ההתקפה של צבא אלנבי, כשתבוא, תהיה באגף המזרחי של קו החזית, בבקעת הירדן ובעבר-הירדן.

מפה המראה את קו החזית במזרח השומרון, לרבות ביצורים עות'מאניים (בירוק) ערב 'מערכת מגידו'. כפי שניתן לראות, קו החזית התפתל בקרבת כפר-מאליכ ועל הגדה הדרומית של בקעת סמיה. ביצורי Wye Hill, 'גבעת הכיכר' (Square Hill) וחרבת ג'בעית (Kh. Jibeit) נראים בקצה הימני של המפה.

בשבוע שלפני המתקפה יצאו קציני הגדוד לסיורים יומיים וליליים כדי ללמוד במידת האפשר את פני השטח בו היו צפויים לפעול. קצין המודיעין יצא מידי לילה עם טובי סייריו לסיורי-עומק בקרבת עמדות האויב. בליל ה-16 בחודש עבר הגדוד אל כרם-זיתים, לא הרחק מנקודת היציאה המתוכננת. המאהל ממנו באו נשאר על עומדו, כדי להטעות תצפיות אויב. במהלך ה-17 בספטמבר נותרו החיילים תחת עצי הזית, כדי למנוע כל סיכוי של גילוי מוקדם על-ידי מטוסי אויב. בשעות החשיכה יצא הסמג"ד (אשר נועד להוביל את הכוח בשטח. המג"ד נשאר מאחור, במטה הבריגאדה, ועל כך בהמשך) עם קצין המודיעין ועם אחד הטובים שבסיירי הגדוד כדי לבחון את הנתיב המיטבי מכרם-הזיתים בו הסתתר הגדוד ועד לשטח הכינוס ולמדוד את זמני התנועה ממקום למקום.

ההכנות המדוקדקות לקראת הפעולה כללו, בין השאר, הכנת פגזי-עשן אשר נורו על-ידי סוללות הארטילריה השונות אל נקודות ספציפיות בזמנים שנקבעו מראש, כדי לסמן לכוחות המתקדמים את הכיוון הנכון בשטח המבותר (צעד שהוכח כיעיל ביותר). על אחת המחלקות הוטל לשאת 11 מייל (!!) של חוטי טלפון עבור הקשרים, שהיו צפויים להניח קווי-תקשורת אל המפקדות מאחור, תוך כדי ההתקדמות, בתנאי-שטח קשים במיוחד. בעת התנועה הלילית, על כל פלוגה הוטל לשאת עימה שני מקלעי לואיס כשהתחמושת עבור המקלעים חולקה בין הלוחמים. עם עלות שחר המחרת, כוח בן שמונה מקלעים נוספים, בפיקודו של קצין המקלעים הגדודי, יחד עם כמות תחמושת גדולה על פרדות-משא, היה אמור להתקדם במהירות האפשרית ולחבור לעמדות הגדוד. מחשש של פגיעה קשה בבריגאדה או ברכיביה, נקטה בריגאדה 160 בצעד יוצא-דופן: קצינים ומש"קים רבים מכל הגדודים, בכל דרגות הפיקוד, נותרו מאחור, במפקדת הבריגאדה, כדי לסייע בארגון מחדש של הכוחות, במקרה של פגיעה חמורה בשדרת-הפיקוד ביחידה זו או אחרת. בדיעבד, צעד זה הוכח כנבון ביותר, בעיקר עבור 'קורפוס הכף'.

 

ההגעה ל-'גבעת הכיכר' – ליל ה-18-19 בספטמבר, 1918

כצעד משלים ואחרון של ההטעיה, כוחות דיביזיה 53 החלו לפעול כבר בשעות הערב של ה-18 בספטמבר, בקצה המזרחי של קו החזית בשומרון, כפעולת-הסחה מרוחקת מזירת הפעילות המתוכננת בשרון מחד, ומאידך – פעילות שיכלה בנקל להתפרש על-ידי הפיקוד העות'מאני-גרמני כצעד מקדים לאבטחת האגף השמאלי של פעולה בריטית רחבת-היקף בבקעת הירדן ובעבר-הירדן. שתי בריגאדות (חטיבות), 159 ו-160, מחוזקות במספר פלוגות מהבריגאדה השלישית של הדיביזיה, 158, התקדמו בשטח המבותר מצפון וממזרח לבקעת סמיה.

בטליון 'קורפוס הכף' השתייך לבריגאדה 160 ולפיכך נסקור תחילה חלק מתנועת ופעילות בריגאדה זו ובהמשך נתמקד בלחימת הגדוד הדרום-אפריקאי. נתיב תנועת הבריגאדה ה-160 נבחר בקפידה רבה ואיגף ממזרח את מרבית ריכוזי הביצורים העות'מאניים, כדי לאפשר תקיפה מפתיעה של העמדות התורכיות, מעורפם.

פעילות דיביזיה 53 בליל ה-18-19 בספטמבר, בשעות שקדמו לתחילת 'מערכת מגידו'. מימין רואים את נתיב ההתקדמות של בריגאדה 160 אל עבר 'גבעת הכיכר' (Square Hill). במפה זו מצוינות מרבית הגבעות הנזכרות בטקסט. על-אף ששמה אינו מופיע במפה, Dhib Hill היא העיגול המופיע בין End Hill לבין Square Hill.

בשעה 16:30 ב-18 בספטמבר החלו שני מטוסים בריטים לפטרל בחזית דיביזיה 53 והבטיחו כי תחילת תנועת הכוחות לא תהיה חשופה לתצפית אווירית גרמנית אקראית. בשעה 18:30 החלו גדודי בריגאדה 160 לנוע אל שטח הכינוס, אשר נקבע במחצית הירידה התלולה אל ערוץ וואדי סמיה (קטע מנחל ייט"ב). בשעה 19:15 החל ירי ארטילרי על Keen’s Knoll, בגדה הצפונית של בקעת סמיה, כדי להסוות את קולות תנועת הכוחות הרגלים. שלושה גדודים הגיעו לשטח הכינוס מ-Rock Park וגדוד רביעי הגיע מדרום-מזרח, מקובת א-נאג'מה (ליד כוכב השחר). על-אף אור הירח המלא, חלף זמן-מה עד שהתורכים זיהו את הטור הארוך המשתרך ומתפתל מטה במורד. פלוגה וולשית מבריגאדה 158 תפשה עמדות וחיפתה על האגף השמאלי של הבריגאדה ומאוחר יותר חצתה את הערוץ והשתלטה על Keen’s Knoll ועל Table Hill.

כוח החלוץ של הבריגאדה, גדוד הרגלים ההודי 1/17, אשר עלה על השלוחה בין הוואדיות אשר כונו על-ידי הבריטים Wye Wadi ו-Wadi Severn החל להיתקל באש-מקלעים, אשר התגברה בהדרגה ואליה הצטרף ירי ארטילרי. הכוח התגבר על מספר עמדות ובשעה 21:50 שלח אות מוסכם, אשר בעקבותיו נפתח מטח ארטילרי בריטי על היעד המבוצר שלפניהם – Wye Hill (ג'בל ראס א-תין). בשעה 22:20, לאחר הריכוך הארטילרי, הסתער הכוח ההודי על היעד המבוצר בכידונים שלופים והשתלט עליו בתוך דקות, תוך שהוא סופג כ-80 נפגעים.

עתה נטל גדוד 'קורפוס הכף' את ההובלה, כשפלוגה B בראש. הפלוגה הסתערה בזה אחר זה על מספר יעדי-משנה, כאשר לפני ההתקפה על כל יעד ויעד התבצע מטח ארטילרי קצר בן כ-5 דקות. הפלוגה השתלטה תחילה על Z Hill סביב חצות והמשיכה להוביל את הגדוד ואת הבריגאדה אל עבר Crest Hill ו-End Hill, תוך שהגדוד השאיר כוחות חיפוי קטנים לכיוון מזרח, אל-עבר בקעת הירדן. פלוגה A השתלטה על Dhib Hill ללא התנגדות ופלוגה D התקדמה אל עבר Square Hill ('גבעת הכיכר'), היעד המרכזי של הגדוד, אולם התחוור כי הגבעה מאוישת. מעט אחרי השעה 04:00, לאחר הרעשה ארטילרית בת 5 דקות, התקדמו לוחמי הפלוגה אל הגבעה והשתלטו עליה, תוך התגברות על ירי מקלעים. פלוגה C נשלחה לתגבר את הכוח על הגבעה ממש לפני עלות השחר. התקפת-נגד תורכית על הגבעה לא צלחה.

מעט קודם להשתלטות פלוגות 'קורפוס הכף' על Dhib Hill ו-Square Hill, סמוך ל-End Hill, עקף בטליון קלעי-המלך הוולשים 1/7 (7/R.W.F) את הדרום-אפריקאים משמאל, עבר על המדרון הדרום-מערבי של Square Hill והמשיך מערבה אל הכפר אל-מור'ייר וסביבתו, תוך התקפת הביצורים העות'מאניים מעורפם הלא-מוגן. מדרום להם, פעל בטליון הפונג'אבים 1/21 בצורה דומה, כשגם הם מפתיעים את התורכים מעורפם.

בכך השלימה בריגאדה 160 את משימותיה לאותו לילה ואת ההשתלטות על המרחב מצפון-מזרח לבקעת סמיה. באותו זמן ממש, הרחק מערבה, החלה ההרעשה הארטילרית ואחריה מתקפת הרגלים הגדולה בסקטור החוף – 'קרב השרון'.

לא נעזוב את תיאור אירועי לילה זה לפני התייחסות למספר פרטים נוספים. כזכור, הכוח נשא איתו כמות עצומה של חוטי-טלפון והקשרים הניחו קווי-תקשורת לאחור תוך כדי תנועה. קווים אלו סיפקו מידע חיוני למפקדות מאחור וחשוב לא-פחות – קשר רצוף אל סוללות הארטילריה, אשר סייעו לכוח המתקדם פעם אחר פעם בירי ריכוך מדויק על יעדי-המשנה השונים ובסימון הכיוון הנכון על-ידי פגזי העשן. קווי הטלפון נותקו מעת לעת על-ידי אש התותחים התורכיים, אולם הקשרים תיקנו ניתוקים אלו ביעילות רבה תוך זמן קצר.

טוראי-ראשון ט'ים (Thimm) וצוותי מקלעי לואיס מפלוגות C ו-D באגף הימני של 'גבעת הכיכר' הבחינו בתותח-שדה תורכי אשר נע על דרך-עפר על המדרון שלמרגלותיהם. הם פתחו באש מטווח של כ-300 מטר ופגעו בפרדות אשר גררו את התותח ובכל צוות-התותח, למעט אחד שנמלט. בערב המחרת הובא התותח למחנה. נטען כי זהו התותח הראשון שנלקח שלל במסגרת 'מערכת מגידו'! בעקבות מעשה זה הועלה ט'ים בדרגה. תותח תורכי נוסף נפגע בערך באותו זמן על המדרון הצפוני של 'גבעת הכיכר' ונאסף אף הוא מאוחר יותר. עוד נשוב לעסוק בתותחים אלו בהמשך.

תותחים תורכים אשר נפלו בידי בטליון 'קורפוס הכף' ב-'גבעת הכיכר'

כל ההתקפות של גדודי בריגאדה 160 שתוארו ובכללן התקפות חיילי הגדוד הדרום-אפריקאי היו הסתערויות חזיתיות בכידונים שלופים ובלחימה פנים אל פנים בעמדות התורכיות. לפיכך, מדהים לגלות כי הגדוד ספג בקרבות הלילה רק שני נפגעים – הרוג אחד ופצוע אחד. במהלך קרבות ליל ה-18-19 בספטמבר לכד הבטליון ה-1 'קורפוס הכף' 181 שבויים, מתוכם 10 קצינים.

 

במפה מצוינת זו ניתן לראות היטב בחלקה הימני את תנועת הכוחות שתוארה לעיל. לצרכי התמצאות, המפה כוללת את כל המרחב שממזרח לקטע של דרך ירושלים-שכם, סמוך לכפרים יברוד, סילואד, סינג'יל ותורמוס-עייא. בחלקה התחתון של המפה ניתן לראות את Tell Asur (הר בעל-חצור) וממזרח להר את מקום מפקדת הדיביזיה ה-53. כמו-כן, נכללים במפה מספר כפרים נוספים רלוונטיים לענייננו, בעיקר Kufr Maliq (כפר מאליכ) ו-El-Mughaiyir (אל-מור'ייר), אשר עליו ועל סביבתו השתלט גדוד קלעי המלך הוולשים 1/7 בפעולה מבריקה לכשעצמה.

 

יום של רגיעה – ה-19 בספטמבר

בשעה 10:00 בבוקר ה-19 בספטמבר הורה מפקד הבטליון בפועל (הסמג"ד – כאמור לעיל, בתחילת הקרבות שהה המפקד במפקדת הבריגאדה מאחור, כעתודה למקרה הצורך) על הערכות שונה של הפלוגות בשטח. פלוגות A ו-B התרכזו ב- Dhib Hill ובהמשך היום העבירו את הגבעה לידי הפונג'אבים והתמקמו מחדש מאחורי 'גבעת הכיכר'. לכל אורך היום היו הדרום-אפריקאים נתונים לצליפות ואש ארטילרית תורכית אשר גרמו לשני הרוגים ופצוע. למרות זאת, היום נוצל בעיקר למנוחה, לאחר המאמץ העילאי של הלילה הקודם.

ממרומי גבעות Dhib Hill ו-Square Hill נשקפים ממזרח מדרונות המדבר וחלק מבקעת הירדן. אחד הקצינים דיווח על "נסיגה גדולה של האויב בבקעת הירדן, לכיוון צפון". דיווח זה חיזק את הביטחון כי האגף הימני של הבטליון לא חשוף לסכנה של התקפת-נגד. כך גם לגבי האגף השמאלי, אשר היה פתוח ואיפשר לזהות בנקל וממרחק כל תנועה חשודה. הסכנה המיידית הייתה מקדימה, בחרבת ג'בעית, כ-700 מטר מ-'גבעת הכיכר', שם כינסו התורכים כוח ניכר, כדי לחפות על הנסיגה מאחוריהם. ריכוז זה של הכוחות התורכים כוסה היטב משני אגפיו על-ידי גבעת Gallows Hill ממערב ועל-ידי גבעת Outpost Hill מ-דרום-מזרח.

לאחר רדת החשיכה הגיעה שיירת גמלים עם מים ואספקה וקצין המקלעים הגיע אף-הוא עם שמונת מקלעי הלואיס הנוספים ושיירת הפרדות אשר נשאה כמות תחמושת גדולה עבור המקלעים. בשעה 21:00 יצא פטרול למשימה מסוכנת וחשובה – התגנבות לקרבת העמדות התורכיות כדי לזהות את מיקומם המדויק ולאמוד את עוצמתם. הפטרול שב ל-'גבעת הכיכר' סביב חצות עם מידע חשוב ורב.

באותו ערב, סביב השעה 21:00, קיבל מפקד הבטליון, לוטננט-קולונל מוריס (אשר הגיע לשטח בשעות אחרי-הצהרים ושב ונטל לידיו את הפיקוד)  פקודה להתקדם אל חורבת ג'בעית לפני עלות שחר יום המחרת, ה-20 בספטמבר ולהשלים את ההתבססות במקום  עד השעה 07:30.

לפני שנמשיך בתיאור, נצביע תחילה על המיקום המדויק של האירועים (ראו מפה להלן). לנוכח התיאור של קשיי תנועת הכוחות בשטח המבותר, מפתיע עד כמה קל להגיע היום אל 'גבעת הכיכר' וחרבת ג'בעית. כביש קטן מסתעף מזרחה מכביש 458 (דרך אלון) אל המקום בו הייתה היאחזות הנח"ל מבוא-שילה ומאוחר יותר בסיס צה"ל באותו שם. כיום נמצא במקום יישוב קטן בשם 'מלאכי השלום', על-שמם של מלאכי רוזנפלד ושולי (שלום) הר-מלך זיכרונם לברכה. ניתן להגיע לחלק צפוני זה של דרך אלון מדרום (סמוך לכפר אדומים) או מצפון (סמוך למעלה-אפרים). כמו כן, ניתן להתחבר לדרך אלון באמצעות כביש 457 מצומת רמת מגרון על כביש 60 וכן ב-'דרך גדעון', המתחילה בצומת שילה שעל כביש 60, חוצה את גוש יישובי שילה לכיוון מזרח ומתחברת לדרך אלון בצומת גדעון.

תקריב של מפה עדכנית של אזור הקרבות סביב ח' ג'בעית ו-'גבעת הכיכר'. בתיאור הקרבות במקורות הבריטים והדרום-אפריקאים מופיעים כינויים שונים לגבעות אשר עליהן וסביבן התנהלה הלחימה. שמות הגבעות וזיהוי מיקומם מופיע כאן כדי להקל בהבנת תיאור הקרבות.

 

קרב חרבת ג'בעית והנסיגה חזרה ל-'גבעת הכיכר' – ה-20 בספטמבר 1918

בבוקר ה-20 בספטמבר תוכננה התקדמות כללית צפונה של כוחות דיביזיה 53. כאמור, כצעד מקדים, מפקד בטליון 'קורפוס הכף' קיבל פקודה להשתלט עד עלות שחר ה-20 בספטמבר על חורבת ג'בעית ולהשלים את ההתבססות במקום עד השעה 07:30. במקביל, על שאר גדודי בריגאדה 160 הוטל להתרכז סביב הכפר אל-מור'ייר עד 07:30, לקראת ההתקדמות המתוכננת צפונה, לכיוון הכפר א-דומה. אולם לא כך התפתחו פני הדברים.

ראשית, נסקור את זירת האירועים, תחילה מהצד התורכי ולאחר-מכן בצד הכוח הדרום-אפריקאי. המעוז התורכי בחרבת ג'בעית כלל למעשה עמדות על שלוש גבעות, זו לצד זו, בקו מקביל לרכס Square Hill, בו החזיק הבטליון הדרום-אפריקאי. שלוש הגבעות הן, ממזרח למערב – Outpost Hill, Kh Jibeit ו-Gallows Hill (ראו מפה לעיל). העמדה התורכית העיקרית ניצבה על הגבעה המרכזית, חרבת ג'בעית עצמה. מגבעה זו ניתן היה לירות אש אלכסונית או אגפית אל עבר שתי הגבעות באגפים. בגלל מבנה השטח, דרכי הגישה היחידות אל העמדות התורכיות עברו דרך וואדי שטוח, ללא מחסה או הגנה לכוחות התוקפים. המעוז התורכי השתרע לרוחב של כ-1,500 יארד ובעומק של כ-400 יארד בממוצע. האגף התורכי המזרחי (Outpost Hill) השתרע על שטח מישורי קטן בראש הגבעה, בעוד שהאגף המערבי (Gallows Hill) מוקם על גבעה קטנה יותר החולשת על שטח גבעי אליו לא נערכו סיורים מוקדמים. לא היה ידוע עוצמת הכוח אשר החזיק במעוז, אולם ההערכה הייתה כי הוא אינו גדול במיוחד. עם זאת, ידוע היה כי תגבורות גדולות היו זמינות מסביבת הכפר א-דומה, כארבעה מייל משם (מאוחר יותר נודע כי תגבורת בת כ-500 לוחמים מא-דומה הצטרפה במהלך ליל ה-19-20 בספטמבר אל המעוז בחרבת ג'בעית). סוללת ארטילריה תורכית ניצבה במרחק כ-2,000 יארד מאחורי קו העמדות התורכי.

אלו היו מיקומי כוחות הגדוד הדרום-אפריקאי לפני ההתקפה על חרבת ג'בעית: פלוגה D איישה את הסנגרים (עמדות בנויות) והחפירות על המדרון הקדמי של 'גבעת הכיכר', עם תצפית מצוינת על העמדות התורכיות ועל דרכי-הגישה. פלוגה C התמקמה בסמוך, כסיוע מיידי במקרה הצורך, אולם במיקום לא חשוף לירי רובים ומקלעים תורכים ומוסתרת מתצפית. פלוגות A ו-B היו ממוקמות מעט מאחור, בוואדי שהפריד בין Dhib Hill ל-Square Hill. בנוסף למקלעי הלואיס הקלים בעמדות הקו הקדמי ניצבו על 'גבעת הכיכר' גם שני מקלעי ויקרס (מקלע בינוני) ושניים נוספים על Dhib Hill. מקלעים אלו כיסו את דרכי הגישה אל העמדות הדרום-אפריקאיות, במקרה של התקפה תורכית. כוח מקלעי-הלואיס הנוספים התמקם אף-הוא בקרבת מקום, כעתודה, בהמתנה דרוכה להיענות מיידית למצבי חירום. עמדות מקלעי הויקרס חוברו בקווי טלפון אל קצין המקלעים הגדודי. קווי טלפון נוספים חיברו בין מפקדת הגדוד למפקדת הבריגאדה ובין קצין התצפית הקדמי (קת"ק) לבין סוללות הארטילריה.

התוכנית שגובשה כללה התקפה והשתלטות על ריכוז העמדות העיקרי בחרבת ג'בעית באמצעות הסתערות מן האגף התורכי הימני (מערב). ההתקפה תוכננה להתבצע כהתקפת-פתע בשעה 03:00, לאחר מטח ארטילרי בן 5 דקות, אשר בחיפויו היה על התוקפים להתקרב אל היעד ברובים מכודנים, ולהסתער עליו עם תום הירי הארטילרי.

התכנון הקפדני נועד להבטיח שימוש מיטבי בארטילריה ובמקלעים ותיאום מלא בין הכוחות. המפקדים כבר הכירו היטב  את השטח מהתצפיות במהלך היום ומצילומי-אוויר אשר הועברו אליהם. התוכנית נראתה מצוין ולוטננט-קולונל מוריס אישר אותה לביצוע. אולם מרגע זה ואילך הדברים השתבשו.

עם התחלת המטח הארטילרי הסתבר כי חרבת ג'בעית נמצאה מעט מעבר לטווח מרבית סוללות הארטילריה, למעט תותחי 60 ליטראות (127 מ"מ). המטח הארטילרי הראשון והלא-אפקטיבי הופסק ונעשה ניסיון של סוללת תותחי 60 ליטראות לבצע את המטח על שלושת הגבעות, אולם גם ניסיון זה לא צלח והסוללה נקראה לבצע ניסיון נוסף. בינתיים נקפו הדקות היקרות של החשיכה שלפני עלות השחר והלוחמים המתוחים המתינו לפקודת ההסתערות, שבוששה לבוא.

מפקד הגדוד שלח ב-04:00 את פקודת הסתערות למפקד הכוח התוקף מייג'ור קוול (Cowell), אולם כאן נוצר בלבול – קוול קיבל באיחור פקודה אשר נשלחה אליו קודם לכן, ואילו הרץ עם פקודת ההסתערות איבד את דרכו והגיע אל קווי האויב. רק ב-05:00 ניתנה סוף-סוף פקודת ההסתערות, על-אף שלא בוצע בפועל מטח ריכוך ארטילרי אפקטיבי מקדים. הכול הבינו את משמעות הדבר – התורכים היו עדיין ללא פגע, דרוכים ומוכנים מחד, ומאידך – השחר יעלה בטרם תושלם ההשתלטות והתוקפים יאלמו לפעול באור-יום. הקצינים של הכוח התוקף לחצו ידיים בדממה עם חבריהם אשר לא נמנו עם התוקפים.

עם התחלת תנועת הכוחות התוקפים (שתי פלוגות – A ו-B) נפתחה עליהם אש מקלעים עזה וכמות הנפגעים הפכה באחת למשמעותית. סגן סטאבס נפגע מייד עם ההתרוממות לתנועה (בדומה למונח ידוע לשמצה מהחזית המערבית באירופה – Over the top, ההתרוממות להסתערות מתוך החפירות) וסגן וייט נפגע על המדרון של Square Hill, עוד לפני הוואדי. הכוח המשיך להתקדם תוך התעלמות מוחלטת מהאש התורכית ומהנפגעים, הגיע אל Gallows Hill והסתער עם כידונים שלופים על העמדות התורכיות, שם התפתח קרב פנים אל פנים עז, לרבות שימוש ברימוני יד ולעיתים אף באגרופים ובמקלות! נלכדו שני מקלעים ועשרים שבויים, בהם נעשה שימוש לפינוי ההרוגים והפצועים הדרום-אפריקאים. מייג'ור קוול נפגע פצעי-מוות וקרא לקצין האריס כדי להעביר לו את הפיקוד. האריס נהרג בעודו לוחץ ידיים עם קוול. באותו זמן לערך, הקצינים דיפורד וויפאן נהרגו אף-הם. בשלב זה, לוטננט-קולונל מוריס נפצע פעמיים בהיותו במפקדת הבטליון ופונה לתחנת איסוף הפצועים. הפיקוד עבר מידיו אל סגנו, מייג'ור הוי.

היות והתורכים תוגברו במספרים גדולים, פלוגה C נשלחה לתקוף וללכוד את Outpost Hill באגף במזרחי ובכך להקל את הלחץ על הכוחות ממערב. גם פלוגה זו נפגעה קשות, אך השלימה את המשימה. הקצין דרייר נהרג והקצין אנטיל נפגע פצעי-מוות. סגן ראקסטואו נפצע בפעם הראשונה בעת חציית הוואדי ופעמיים נוספות במעלה צידה המערבי של הגבעה. הוא וכל שאר הפצועים נותרו מוטלים בשטח שעות ארוכות, שכן משמעות שליחת אלונקאים אל הפצועים הייתה הקרבתם – עד-כדי כך הייתה עוצמת האש התורכית חזקה. בינתיים, פלוגה D המשיכה להחזיק ב-'גבעת הכיכר'. גם ביניהם היו נפגעים, שכן המרחק מעמדותיהם אל עמדות התורכים היה רק 700 מטר.

הארטילריה העות'מאנית הגבירה את הירי על הגבעות שתפשו הדרום-אפריקאים והחלו לפתח התקפות-נגד. טייס .R.A.F, לוטננט וובר, הנמיך במטוסו לגובה של כעשרים מטר מעל ראשי הלוחמים והשליך הודעה כי כוחות תגבורת גדולים היו בדרך אליהם (הכוונה כמובן לתגבורות כוחות עות'מאניות, מכיוון א-דומה). וובר העביר הודעה זו גם למפקדת הבריגאדה: על-פי המקור הדרום-אפריקאי – באמצעות מגפון (!). שמו של הטייס, וובר, מופיע כך במקור הדרום-אפריקאי, אולם ברשומות לא מופיע טייס בשם זה. מדובר בטייס בשם ג'ון ובסטר מטייסת 14 – ותודה לאלימור מקבת על איתור הפרטים הנכונים.

בשלב זה איבדו פלוגות A ו-B שבעה מתוך שמונת הקצינים וניתנה הפקודה לסגת חזרה ל-'גבעת הכיכר'. ברגע זה נפגע גם הקצין השמיני, קלוק, והכוח על Gallows Hill נותר ללא קצינים. על-כן, המש"קים נטלו עליהם את הובלת הנסיגה, אשר בוצעה בצורה מסודרת ומעוררת-הערכה, כאשר המחלקות נעות לאחור באותו סדר בו נעו אל הגבעה, כשהן ממשיכות לנהל קרב-מאסף תוך כדי הנסיגה לאחור. טייס ה-.R.A.F, לוטננט וובר, סייע רבות לנסיגה כשהוא חג מעל שדה הקרב בגובה נמוך והפעיל מקלע-לואיס ביעילות רבה. גם פלוגה C נסוגה מ- Outpost Hill בצורה מסודרת, ועם הגיעם חזרה ל-'גבעת הכיכר' הסתבר כי סרן יוארט מפלוגה זו היה הקצין היחיד משלושת הפלוגות שלא נפגע בלחימה!

הן ההתקפה והן נסיגת הכוחות זכו להערכה רבתי של כל הקצינים הבכירים והזוטרים שצפו במתרחש מפסגות הגבוהות הסמוכות. להלן ציטוט מדיווח של רויטרס:

"התפרסות פלוגות A ו-B בוצעה במהירות ובדיוק רב. הם התקדמו בנחישות וזריזות רבה מעבר לוואדי דרך ברד אש רובים ומכונות-יריה. לאחר-מכן הסתערו על העמדה ותפסו מספר שבויים. משם נעו אל עבר העמדה המרכזית אך התקפת-נגד הדפה לאחור את הכוח, אשר בשלב זה היה מפוזר. נסיגת הקו כולו הפכה להכרחית ובוצעה בצורה טובה ומהירה. ההתקפה של פלוגה C על האגף המזרחי בוצעה אף היא בנחישות. סרן יוארט הצטווה לסגת כאשר התחוור כי ההתקפה הראשית נכשלה. מטוס סייע רבות לנסיגה."

ב-08:30 שארית פלוגות A ו-B תפסו קו הגנתי סמוך ל-'גבעת הכיכר'. לוטננט-קולונל מוריי שלח פלוגה מבטליון הפונג'אבים 21 שבפיקודו אל מרגלות 'גבעת הכיכר', כדי לסייע בעת הצורך. לקראת השעה 10:00 התקבץ כל הבטליון הדרום-אפריקאי, אשר בשלב זה הצטמק לכדי 10 קצינים ו-350 חיילים בלבד, על 'גבעת הכיכר'.

לאחר הנסיגה, החלה הארטילריה התורכית להנחית אש ארטילרית כבדה על 'גבעת הכיכר'. לקראת צהרי היום החל סוף סוף ירי כבד של סוללות הארטילריה הבריטיות על עמדות התורכים (קודם לכן, סוללות אלו היו בתנועה קדימה ולכן לא ניתן היה ליצור איתן קשר והן לא השתתפו בהתקפה על גבעות חרבת ג'בעית ובנסיגה מהן). בשעה 14:00 הונחת מטח ארטילרי מרוכז וכבד על חרבת ג'בעית, כצעד מקדים להתקפה נוספת על המקום, הפעם על-ידי בטליון הרגלי ההודי 1/17. המטח הארטילרי הכבד זרע פאניקה בקרב התורכים, אשר חלקם נצפו רצים לאחור, ללא נשקם.

חיילי 'קורפוס הכף' רצו עד מאוד להיות אלו אשר יבצעו את ההתקפה השנייה, אולם דבר זה נמנע מהם, בעיקר לנוכח האבדות הקשות, המחסור בקצינים והמאמץ העילאי שלהם בשעות הבוקר. האכזבה הייתה עצומה, אולם לא ניתן היה שלא להבין ולקבל את החלטת הבריגדיר לשלוח להתקפה יחידה רעננה ולא כזו שכבר נלחמה שעות בשמש היוקדת. ההודים מצאו כי משימתם קלה למדי והיא בוצעה במהירות. למעשה, מרבית הכוח התורכי לא עמד במטח הארטילרי וכבר החל לסגת, חלקם בצורה לא מסודרת, כפי שצוין לעיל. לגדוד ההודי היו 73 נפגעים – הם שבו 155 איש ותפסו שלושה מקלעים.

תם הקרב. אבדות הבטליון ה-1 'קורפוס הכף' היו כבדות – 51 הרוגים, 101 פצועים ושבוי אחד. 5 קצינים נהרגו במהלך הקרב ו-38 בעלי דרגות אחרות. אל אלו הצטרפו 2 קצינים ו-6 בעלי דרגות אחרות שמתו מפצעיהם. 6 קצינים נפצעו ו-95 בעלי דרגות אחרות. החללים נקברו תחילה בשדה-הקרב ומאוחר יותר הועברו גופותיהם לקבורת-עולמים בבית-הקברות הצבאי של חבר-העמים הבריטי בהר-הצופים. אחדים מאלו שנפצעו פצעי-מות נפטרו בבית-חולים צבאי מצפון לרמאללה ונקברו תחילה בבית-הקברות הצבאי הבריטי 'לימבר היל', בתחום היישוב בית-אל של היום. גם גופות החללים הדרום-אפריקאים שנקברו במקום זה הועברו להר-הצופים.

תקצר יריעה זו מתיאור מפורט יותר של חלק ממעללי הגבורה של החיילים הדרום-אפריקאים. נזכיר שניים מני רבים: טוראי אלברט ואן וויק שימש כרץ ובשלבים הראשונים של הקרב חצה פעמיים את הוואדי שטוף-האש כדי להעביר הודעות אל מייג'ור קוול. לפני שובו ל-'גבעת הכיכר', ביקש לקבל מספר רימוני-יד, כדי שיוכל להשתתף בלחימה 'על הדרך'… בהמשך הבוקר סייע לקצין הרפואה, וודס, בחילוץ פצועים מתוך השטחים מוכי-האש. 4 פצועים הובאו בשלום למקום בטוח ובעת שהביאו השניים את הפצוע החמישי נפגע ואן וייק בליבו ונהרג. נאמר עליו "הוא היה טוב מהטובים ביותר". השני הוא רב-טוראי האצ'ינסון מפלוגה C. בעת הנסיגה של הפלוגה מ- Outpost Hillהבחין האצ'ינסון כי תורכים מתעללים ובוזזים את הפצועים שנותרו מאחור. ביוזמתו הוא נשאר מאחור עם צוות מקלע הלואיס שלו וחיפה על חבריו הפצועים במשך שעות, עד בואם של החיילים ההודים. המידע הראשון על מעשה זה נודע למפקדת הגדוד רק כאשר אחד מאנשי צוות-המקלע הגיע ל-'גבעת הכיכר' לבקש תחמושת נוספת.

ראוי להדגיש את המספר הרב של הקצינים שנפגעו. הקצינים הובילו את הלוחמים אישית ועמדו בראש הפלוגות והמחלקות ובתנאי-הקרב שנוצרו, העדר הריכוך הארטילרי והלחימה בשטח חשוף, אין תמה לגבי המספר הגדול של הקצינים שנפגעו. את מקומם תפשו בהצטיינות יתרה המש"קים הצבעוניים ועל-כך מגיעים בצדק השבחים הרבים שניתנו לגדוד, על-אף שהמשימה לא הושגה.

נקודה אחרת הראויה לציון קשורה ללחימה העות'מאנית. התמונה המצטיירת מאירועי קרב זה שונה עד מאוד מהתדמית המתארת את קרבות 'מערכת מגידו' כהתמוטטות מיידית ומוחלטת של הארמיות העות'מאניות. תדמית זו נכונה במידה רבה לגבי הארמיה השמינית בשרון, אשר רוב כוחותיה התמוטטו כמעט מיידית, למעט 'קורפוס אסיה' הגרמני-תורכי. אולם המצב היה שונה עד-מאוד בהתמודדות של הקורפוס הבריטי ה-XX עם כוחות הארמיה העות'מאנית השביעית. מפקד הארמיה, אשר מפקדתה היה בשכם, היה מוסטפא כמאל, אשר לימים הפך לאטאטורק, מייסד תורכיה המודרנית. מוסטפא כמאל קרא נכון את האירועים והצליח לסגת עם חלק מכוחותיו מזרחה, לחצות את הירדן ולהתקדם צפונה אל עבר דמשק. כפי שראינו בתיאור הקרבות לעיל, היכולות ורוח-הקרב של כוחותיו הייתה שונה בתכלית מהתדמית המקובלת.

לחימת הבטליון ה-1 'קורפוס הכף' זכתה לשבחים רבים. הגנרל מוט, מפקד דיביזיה 53 ציין: "הם ('קורפוס הכף') הוכיחו את המוניטין המצוין שהביאו עמם ממסעות-המלחמה באפריקה". מפקד הקורפוס הבריטי ה-XX, פיליפ צ'טווד אמר: "'קורפוס הכף' נלחמו כנמרים". אלנבי עצמו התבטא כך:

מובאה מדברי אלנבי על 'קורפוס' הכף' – מתוך פרסום דרום-אפריקאי לציון מלאת 100 שנה לקרבות 'גבעת הכיכר' וחרבת ג'בעית

 

הנצחת קרבות 'גבעת הכיכר' וחרבת ג'בעית

כך נכתב בספר הבטליון ה-1 'קורפוס הכף': "… ה-20 בספטמבר היה יום גדול מאוד. יום גדול מאוד לאימפריה, גדול מאוד לדרום-אפריקה ולגזעים הצבעוניים והיום הגדול מכול בהיסטוריה של הבטליון ה-1 'קורפוס הכף'. אם ה-20 בספטמבר, 1918, ייזכר אי-פעם על-ידינו כיום של עצב רב, הרי שלבטח הוא ייזכר גם כיום של תהילת-עולם".

הדרום-אפריקאים עשו יותר מזאת – שני התותחים שנתפסו על מדרונות 'גבעת הכיכר' הובאו לדרום-אפריקה.  הצילום שהובא לעיל צולם בפריטוריה. מאוחר יותר שובץ אחד התותחים באתר זיכרון בקימברלי, הנושא את השם 'גבעת הכיכר' –  Square Hill Memorial.

תותח השדה התורכי אשר נתפס על-ידי 'קורפוס הכף' על מדרון 'גבעת הכיכר אור ל-19 בספטמבר 1918 – תותח השלל הראשון שנפל בידי כוחותיו של אלנבי ב-'מערכת מגידו'

הן בישראל והן בקרב המתעניינים במסע-המלחמה בארץ-ישראל מרחבי העולם, סיפור הקרבות על 'גבעת הכיכר' וחרבת ג'בעית מהווה פרק עלום ולא-מוכר. במידה רבה – כך גם לגבי נוכחותם של כוחות דרום-אפריקאים בארץ-ישראל ותפקידם בצבאו של הגנרל אלנבי.

מידי שנה בשנה, ביום הראשון הסמוך ל-19-20 בספטמבר, נערכים במספר אתרים בדרום-אפריקה טקסי זיכרון הנושאים את זכר קרבות 'גבעת הכיכר' וחרבת ג'בעית.

ב-2018, שנת המאה לקרבות 1918, נפתחה במוזיאון מקרגור בקימברלי תערוכה מיוחדת שהוקדשה לקרב ולתפקידו של 'קורפוס הכף' במלחמת העולם הראשונה.

הודעה על פתיחת תערוכה במוזיאון מקרגור בקימברלי ב-2018 לציון מלאת 100 שנה לקרב 'גבעת הכיכר'. בצילום נראים מצבת הזיכרון (Cenotaph) ותותח השלל.

מרגש למצוא בארץ רחוקה אתר הקשור בצורה כה הדוקה לזכר מסע המלחמה בארץ-ישראל!

השארת תגובה