צלב ויקטוריה אחרון בא"י 23/9/1918

מאת: ערן תירוש

רקע: בשעות הבוקר המוקדמות של ה-19 בספטמבר החלה 'מערכת מגידו', האופנסיבה של 'חיל המשלוח המצרי' (צבאות האימפריה הבריטית ובנות-בריתה) נגד כוחות 'יילדירים' (צבאות האימפריה העות'מאנית ובנות בריתה). תחילה פעלו כוחות אוויר וארטילריה ומייד אחריהן הסתער כוח רגלים אדיר על קו החזית בשרון והדף את הכוחות העות'מאניים אל מדרונות הרי השומרון. אל הפרצה שנוצרה בשרון דהרו שתי דיביזיות רכובות (פרשים ורגלים-רכובים) אל עבר עמק יזרעאל והרי נצרת כאשר דיביזיה רכובה שלישית נעה בעקבותיהן אל עבר העמק. בשעה 18:00 של ה-20 לחודש, כ-36 שעות בלבד (!) מהתחלת התנועה מצפון לירקון, הגיעו פרשי דיביזיה הרכובה 4 אל ביסאן, היא בית-שאן. הכוחות העות'מאניים בשומרון כותרו מדרום, ממערב ומצפון.

חלק מהמפקדים העות'מאניים זיהו נכונה כי הדרך מזרחה, אל נהר הירדן, נותרה עדיין פתוחה. כוחות אוויר פגעו קשות בחלק מהכוחות הנסוגים, אולם חלק אחר הצליח לצלוח את נהר הירדן מזרחה ומשם נעו אל עבר דרעא ודמשק. במהלך ה-22 בספטמבר השתלטו כוחות ניו-זילנדים על גשר דמייה (גשר אדם), אולם צפונה משם, עד סמוך לבית-שאן עדיין ניתן היה לחצות את הנהר. בשעות הערב ניתנה פקודה לדיביזיה הרכובה 4 לנוע למחרת לכיוון דרום ולסגור את הפרצה האחרונה במלכודת אותה הציב הגנרל אלנבי סביב השומרון.

הקרב בעמק ביתשאן: ב-06:00 בבוקר ה-23 בספטמבר, יצאה שלושת גדודי בריגדת (חטיבת) הפרשים 11 מביסאן דרומה, כאשר גדוד אחד מתקדם על הגדה המזרחית ושני גדודים על הגדה המערבית. סוללת הארטילריה הרכובה אשר סופחה לחטיבה כסיוע ארטילרי, נשארה בביסאן בהמתנה לקריאה, כאשר הסוסים רתומים ומאוכפים.

מספר קילומטרים מדרום לבית-שאן, בין 08:00 ל-08:30 נתקלו פלוגות החלוץ בשתי גדות הנהר באש. עד מהרה הסתבר כי כוח עות'מאני גדול מנסה לחצות את נהר הירדן במח'דת אבו נאג'י (היום מעבר זע'יר, ממזרח לטירת צבי), תחת חיפוי של כוח-מאסף, בן כ-1,000 רגלים, כשלושים מקלעים ומספר פרשים. כוח-המאסף תפס קו עמדות לרוחב העמק, המדרונות וגאון הירדן, מקרבת שדי-תרומות של היום, דרך סביבת שדה-אליהו ומשם אל הירדן וממזרח לו. היה זה כוח-המאסף של 'קורפוס אסיה' (כוח גרמני-עות'מאני שהשתייך לארמיה השמינית), אשר הצליח לסגת לרוחב השומרון, בחלקו לצלוח את הירדן בשעות שקדמו ולסגת מזרחה.

מפת אזור הקרב

שתי פלוגות של פרשים מגדוד הרמחים (נושאי רומח) 29 (גדוד הודי-בריטי) נשלחו קדימה לטפל במצב. יחידת מקלענים הוצבה על תל קטן ממערב לשדה-הקרב (תל תאומים), פלוגה אחת תקפה את האגף השמאלי של העות'מאנים והפלוגה השנייה ניסתה לבצע איגוף רחב ולהגיע ממזרח אל עורף האויב. אש תורכית עזה בלמה את הפלוגה אשר ניסתה לפעול מהאגף, אולם הפלוגה השנייה הסתערה היישר אל מרכז הקו התורכי ומיגרה את ההתנגדות. כ-800 עות'מאנים נפלו בשבי, לרבות מפקד דיביזיה 16, רושדי ביי וכן נתפסו 18 מקלעים. תוך כדי ההסתערות החזיתית, זיהה אחד ממפקדי המחלקות ההודיות, רססאידר (דרגת נגד הודית) באדלו סינג, כי הפלוגה סופגת נפגעים מגבעה קטנה בצד השמאלי של חזית הלחימה, אשר אוישה על-ידי כ-200 רגלים חמושים במקלעים ורובים. ללא היסוס ותוך התעלמות מוחלטת מהסכנה, הוא אסף שישה פרשים, הסתער בדהרה על התל, השתלט על הגבעה ובכך הציל את הכוח התוקף מאבדות רבות נוספות. בעודו משתלט בכוחות עצמו על עמדת מקלע בראש התל, נפצע פצעי-מוות, אולם הכוח התורכי במקום נכנע בפניו בטרם נפטר. על גבורתו הוענק לבאדלו סינג צלב ויקטוריה, עיטור הגבורה הגבוה ביותר של חבר העמים הבריטי.

בדלו סינג ואות צלב ויקטוריה

בגדה המזרחית של הירדן, ננע גדוד ג'ייקובס הורס ה-36 (36th Jacob's Horse, גדוד הודי-בריטי) בתוך הצמחייה העבותה של גאון הירדן אל עבר מח'דת אבו-נאג'. בסביבת השעה 08:00, כשהתקרבו אל מעברת הנהר נתקלה פלוגת החלוץ בכוח תורכי גדול, מצויד במקלעים רבים, אשר נע בכיוון צפון. עקב הצמחייה העבותה, היה קושי רב להבין מה ניצב לפנים ואת פני השטח. מימינם, מעבר לנהר ממערב, ראו הלוחמים את האבק שהעלו פרשי גדוד הרמחים 29 אולם לא מעבר לכך. ברור היה, כי ללא סיוע ארטילרי או אש אגפית ממערב לנהר – לא היה סיכוי לנסות ולהתקדם.

מפקד החטיבה פקד על הגדוד השלישי שבפיקודו, היאומנרי של מידלסקס (גדוד בריטי), לתקוף כוח עות'מאני נוסף אשר ניסה להגיע אל הנהר דרומה ממח'דת אבו-נאג'י ובמקביל העביר הודעה לסוללת הארטילריה בבית-שאן להגיע לזירת ההתרחשות מהר ככל האפשר ולסייע בלחימה. סוללת הארטילריה יצאה מיד לדרכה והגיעה לאזור הלחימה בסביבות השעה 11:00, נערכה בשטח פתוח ממערב ופתחה באש. מיד לאחר הירי הראשון, פתחה סוללה עות'מאנית נסתרת, אשר לא פעלה עד-כה, באש מדויקת על הסוללה הבריטית. היאומנרי של מידלסקס איגפו את שדה הקרב של גדוד הרמחים 29 ממערב והסתערו אל עבר מעברת הנהר הדרומית, חצו אותו והסתערו מדרום בחרבות שלופות על סוללת הארטילריה העות'מאנית. התותחנים לא המתינו להגעת ההסתערות הרכובה וברחו על נפשם. היאומנרי לכדו ארבעה תותחים, הסירו את סדניהם והוציאו אותם מכלל פעולה.

כל אותה עת, התנהלו הדברים בגדה המזרחית ביגיעה. לוחמי גדוד ג'ייקובס הורס התקדמו אט אט, ככל שתנאי השטח הקשים אפשרו, חלקם רגלית וחלקם רכובים. מחלקה אחת נעה רגלית בשטח המבותר על גדת הירדן והצליחה להפתיע וללכוד כוח בן שישה מקלעים, אשר אוישו בידי גרמנים. פטרול רכוב זיהה משמאל תל קטן לא מאויש, ותפיסתו אפשרה לגדוד להתקדם מעט הלאה. בשעה 14.20 הצליחה פלוגה של ה-29 להגיע סמוך לגדת הנהר ושני הגדודים המטירו אש רובים ומקלעים מהחזית ומהאגף על הכוח העות'מאני בגדה המזרחית. האש העזה אילצה את העות'מאנים לסגת בהדרגה לאחור מסדרת הערוצים והתעלות בהם תפסו עמדות. פלוגה של ה-29 הצליחה לחצות את הנהר והצטרפה לגדוד ג'ייקובס הורס לקראת השעה 16.00. עם סיוע זה התקדמו אל השטח המבותר בו שהו קודם העות'מאנים והגרמנים. עתה הבינו ההודים עד כמה היה נכון לא להסתער קודם לכן, שכן תנאי השטח היו הופכים הסתערות מעין זו להרת גורל. הגדוד לכד כשלוש מאות שבויים, כמאה מהם גרמנים ועשרה מקלעים.

עתה סגרו הפרשים משתי גדות הנהר ומכל העברים על מחד'ת אל-נאג'י. התבוסה העות'מאנית הייתה מוחלטת. גדות הירדן היו זרועות גופות חללים, נתפסו כ-4,000 שבויים וכמות ציוד צבאי עצומה, לרבות מזון רב, אשר סייע רבות להודים ולבריטים עד להגעת האספקה של החטיבה.

השארת תגובה