מאת יו"ר העמותה מר ערן תירוש
מרבית המאמרים שפורסו עד-כה במסגרת סדרת 'החודש לפני' מתייחסים לאירועי 1917-1918, במהלכן התחוללה המערכה הצבאית הקרקעית בחזית ארץ-ישראל. אולם, המלחמה השפיעה רבות על הארץ גם קודם לכן, ממש מפרוץ המלחמה, ולהשפעות אלו היו השלכות על תשתיות התחבורה, על הכלכלה, אך מעל הכל – על האוכלוסייה האזרחית שחוותה קשיים נוראיים, בעיקר רעב ועריצות שלטונית.
אולם הפעם אעסוק בהיבט אחר לחלוטין, שאינו מוכר דיו לשוחרי התקופה: התקפות צבאיות של כוחות ים ואוויר של מדינות 'ההסכמה' על ארץ-ישראל, החל מימיה הראשונים של המלחמה. אדגים היבט זה באמצעות אירוע יוצא-דופן שאירע החודש (אוגוסט), בשנת 1916: הפצצת תחנת הרכבת א-פולה (עפולה) וסביבתה על-די מטוסי-ים, ששוגרו מנושאות-מטוסים (כן, נושאות-מטוסים לפני למעלה מ-100 שנה!), ושעלילותיהם תוארו בידי אוויראים אוחזי עט, עיפרון ומכחול בספרים ובאיורים, וכמובן גם על-ידי היסטוריונים צבאיים כלליים והיסטוריונים של הפעילות הימית והאווירית בפרט.
פעילות צבאית לאורך חופי המזרח התיכון
מייד לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה הפכו חופי המזרח-התיכון לזירות פעילות ימית ענפה. מצד מדינות 'ההסכמה': ספינות צרפתיות, בריטיות, רוסיות ואפילו יפניות פעלו סביב תעלת-סואץ, לאורך חופי הים-האדום ובמזרח הים-התיכון – חופי חצי-האי סיני, ארץ-ישראל, לבנון וסוריה. הפעילות כללה הטלת מצור ימי על חופי האזור שבשליטת האימפריה העות'מאנית, הפגזות מהים של אתרים שונים, הנחתת כוחות קטנים לביצוע פשיטות ואיסוף מודיעין, בין השאר על-ידי 'שחקן חדש' בפעילות הצבאית – מטוסים ימיים.
בתוך שנים ספורות (פחות מעשור!) מהטיסה הראשונה של האחרים רייט ב-1903, החלו להופיע סוגים חדשים ומגוונים של כלי-טיס, וביניהם גם ראשוני המטוסים הימיים. מטוסים אלו היו מצוידים במצופים (במקום גלגלים) והם המריאו ונחתו על פני ימים ואגמים. בדומה למטוסים קרקעיים, גם המטוסים הימיים לא יכלו לפעול בתנאי מזג-אוויר מסוימים – רוחות עזות, ים לא-שקט וכד'.
תוך זמן קצר הותאמו מספר ספינות לנשיאת מטוסים-ימיים – אחסון מטוס-ים על הסיפון (בדרך-כלל במבנה מאולתר), הורדת המטוס לים באמצעות מנוף והעלאתו חזרה לסיפון לאחר טיסה. בתחילת מלחמת העולם החל שימוש צבאי במטוסים ימיים, תחת מסגרת חדשה שהוקמה במיוחד לצורך זה: ה-R.N.A.S. –Royal Naval Air Service ('שירות האוויר של הצי המלכותי'). השימוש במטוסי-ים איפשר לספינות איסוף מודיעין לא רק לאורך החופים עצמם, אלא גם במרחק עשרות מייל מהחופים אל פנים הארץ. תוך זמן קצר השתכללו מאוד יכולות הצילום האווירי וכן חימוש המטוסים הימיים, כך שניתן היה להשתמש בהם בנוסף לצילום ואיסוף מודיעין, גם לתקיפות והפצצות. בנוסף, המטוסים הימיים פעלו רבות לאיתור ותקיפת ספינות אויב, צוללות ושדות מוקשים-ימיים.
הכנסת המטוסים הימיים לשירות צבאי היווה מהפך של ממש. מטוסי אותם ימים, ימיים וקרקעיים כאחד, היו כמובן מוגבלים בטווחי הטיסה. לכן, מטוסים שהמריאו מהקרקע, בעורף קווי-החזית, לא יכלו להגיע ולפעול בעומק שטח האויב ולהביא את המודיעין הנדרש לפיקוד הבכיר. ההמראה מהים, סמוך לחופים, קיצר בזירות מסוימות (דוגמת ארץ-ישראל) באופן משמעותי את טווחי הטיסה ואיפשר למטוסים הימיים לשמש כ-'עיניים' עבור קציני המודיעין הפיקוד הבכיר. מרבית המטוסים בהם נעשה שימוש היו דו-מושביים, כשאל הטייס הצטרף 'צופה' (Observer) שעסק בהפעלת המצלמות, רישום נתונים שנגלו לעיניו, הטלת ידנית של פצצות וכתיבת דו"ח המודיעין והפעילות לאחר הטיסה.
החל משלהי 1914 פעל לאורך חופי סיני, הים האדום, ארץ-ישראל, לבנון וסוריה כוח נושאות מטוסי-ים מאולתר, שכלל בעיקר מטוסים צרפתים וספינות בריטיות, 'אסקדרון מטוסי-ים פורט-סעיד'. כוח זה פעל רבות, בין השאר, לאורך חופי ארץ-ישראל במהלך 1915, בשיתוף-פעולה עם ספינות-מלחמה אחרות, דוגמת סיירות, משחתות ומוניטורים אשר ליוו את נושאות-המטוסים. מרבית הפעילות התרכזה במעקב אחר מסילות-הברזל העות'מאניות וערי-החוף.
רק בראשית 1916 הקים חיל-הים המלכותי הבריטי מסגרת רשמית, ראשונה מסוגה בעולם עד אז, שייטת נושאות מטוסי-ים: 'אסקדרון מטוסי-ים – איי הודו-המזרחית ומצרים'. בסיס השייטת ונמל-האם נקבע במקום בו פעלה קודם השייטת המאולתרת, בפורט סעיד. בתחילת הדרך כללה השייטת 4 נושאות מטוסי-ים: 'אמפרס', 'אן', 'רייבן II' וספינת הדגל – 'בן-מיי-צ'רי'. בהמשך חלו שינויים בהרכב השייטת, כשספינות נשלחו לפעול בזירות ימיות סמוכות וספינות אחרות הצטרפו לזמן-מה בעקבות פגיעות בספינה זו או אחרת. באפריל 1916 נשלחה ה-'אמפרס' לחופי בולגריה בים האגאי, כך שבתקופה בה אנו עוסקים, אוגוסט 1916, כללה השייטת את שלושת הספינות האחרות: 'בן-מיי-צ'רי', 'אן' ו-'רייבן II'.
ההתקפה על תחנת הרכבת א-פולה (עפולה)
לא רבות נכתב על 'אסקדרון מטוסי-ים – איי הודו-המזרחית ומצרים' ועל פעילות המטוסים הימיים בארץ-ישראל צייד לאחר המלחמה. התמזל מזלנו, ולקראת סוף 1916 הוצב לוטננט ססיל אלדרד היוז (Cecil Eldred Hughes) לשירות בשייטת בפורט סעיד. היוז היה סופר, עורך ומאייר. ב-1918, השנה האחרונה של מלחמת העולם, כתב היוז ספר על פעילות המטוסים הימיים, אשר נשא את השם 'מעל ומעבר פלסטינה' (Above and beyond Palestine), אך הספר ראה אור רק כעשור מאוחר יותר, ב-1929. הספר מעוטר בסקיצות רבות מכל רחבי הארץ, אותן אייר היוז במהלך שירותו כאן.
במהלך 1916 פעל בחצי-האי סיני כוח צבאי עות'מאני-גרמני נגד כוחות 'חיל המשלוח המצרי', אשר התקדמו לאיטם מזרחה, לרוחב חצי-האי. המשימה שהטיל הפיקוד הבריטי על הכוחות הימיים בחופים המזרחיים של הים התיכון התמקדה בקווי התחבורה והאספקה ונשאה אופי כפול: מחד, ביצוע סדרת התקפות מהירה על נקודות-תורפה בקווי-התחבורה והאספקה לסיני, ומאידך, העמקת המעקב הצמוד אחרי אותם עורקי-תחבורה שלאורך ובמקביל לחופים, מאדנה שבדרום-תורכיה ועד לקו-החזית בסיני.
אירוע הפתיחה של משימה שאפתנית זו הייתה סדרת-התקפות בין ה-24 עד ה-29 באוגוסט 1916, כשההתקפה הפותחת, בשעות הבוקר המוקדמות של ה-25 באוגוסט, הייתה על צומת מסילות-הברזל ותחנת הרכבת של א-פולה (עפולה). היה היגיון רב בבחירת יעד זה דווקא: עפולה הייתה תחנה מרכזית בסעיף הארץ-ישראלי של המסילה החיג'אזית, בין צמח לחיפה (לימים נודעה מסילה זו בכינוי 'רכבת העמק') ותחנת-המוצא של שלוחת מסילת-הברזל דרומה, דרך השומרון וטול-כרם אל עבר באר-שבע ומשם לשערי חצי-האי סיני.
מיקומה של עפולה יצר קושי עבור מטוסי-הים. אמנם המרחק מהספינות ליעד לא היה חריג, אולם בניגוד לפני-השטח המישוריים למדי בהן פעלו מטוסי-ים בחזיתות אחרות, הטופוגרפיה בארץ-ישראל שונה, ורכס הכרמל היווה מכשול של ממש בין החוף לעמק-יזרעאל – מישור אסדרלון או ארמגדון בלשונם. לא בלתי-עביר, אבל בעייתי, בעיקר למטוסים חסרי גלגלים, במקרה של צורך בנחיתת-חירום לאחר פגיעה או כשל מנוע. התוקפים העדיפו את הדרך הארוכה יותר, לאורך תוואי מסילת-הברזל מחיפה לעפולה, דרך 'שער העמקים', במעלה העמק שבין רכס הכרמל לחלק הדרומי של גבעות שפרעם (אזור קריית טבעון). כפי שנראה, גם לבחירה בנתיב זה היו השלכות, מעבר לתוספת המרחק.
שלוש הספינות עזבו את פורט סעיד בנפרד במהלך ה-24 באפריל, בהתאמה למהירות השונה שלהן, וחברו מול חופי חיפה לקראת עלות השחר, אור ל-25 באפריל. 10 מטוסים יועדו להשתתף בהתקפה הראשונה: 5 מטוסים מ-'בן-מיי-צ'רי' יועדו לתקוף את הקטרים והקרונות בתחנה, 2 המטוסים מה-'אן' יועדו לתקוף את מבני התחנה ו-3 מטוסים מה-'רייבן' יועדו לתקוף ולהרוס את מסילת-הברזל דרומה, אל עבר ג'נין והשומרון. שישה מהמטוסים היו דו-מושביים וארבעה חד-מושביים, עליהם הוטל, לאחר שהשליכו את הפצצות שלהם, לשמש כאבטחה עבור המטוסים הדו-מושביים, במקרה שיופיעו מטוסי-אויב. בנוסף, עם סיום ההתקפה, על כל מטוס היה לשוב ולבחון את תוצאות ההפצצה בתוספת משימת-משנה של איסוף מידע, כדי להשלים מידע שנאסף במהלך הסיור האחרון באזור זה, אשר בוצע כשבוע קודם לכן.
עשרת המטוסים הורדו לים בסביבות השעה 5:30 בבוקר, ומטוס דו-מושבי, שזוהה בסנפיר צבוע אדום, כדי לסמנו כמטוס המוביל, המריא מהמים וטס במעגל סביב שלושת הספינות. זה היה האות לשאר להמריא ולתפוס את מקומם במבנה שנקבע מראש. אחד אחד טיפסו המטוסים הימיים לאוויר והמשיכו פנימה ליבשה.
אצטט מספרו של היוז, בעיקר בשל ההתייחסות המקראית אותה שילב: "המסלול שנבחר, כפי שהראיתי, נבחר משום שהוא פתר חלק מקשיי האוויראים במכונות ימיות כבדות הפועלות מעל היבשה. הארץ הייתה יחסית נמוכה, אך היו בה גבעות קטנות רבות – אחת מהן היא הסצנה המסורתית של תבוסת נביאי הבעל על ידי אליהו (הכוונה לתל קשיש) – ורבות מהן היו מבוצרות ומאוישות כהגנה מפני ניסיונות פלישה אפשריים מכיוון הים. המטוס שבקצה השמאלי הקיצוני בקו-ההתקפה שמר על מרחק רב בצד הרחוק של נתיב העמק, כדי לאפשר מקום למטוס בקצה הימני להתרחק מעט מהמדרון התלול של רכס הכרמל, ומטוס זה, המוביל, היה כנראה היחיד שהגיע למטרה מבלי להיתקל באש רובים. לכל הפחות, אם אכן גם מטוס זה נתקל באש רובים, הצופה לא חשב ששווה להזכיר אותה בדיווחו. אף אחד מהמטוסים, בכל מקרה, לא יכול היה להתרומם לגובה שיעניק לו חסינות מפני מטרד מסוג זה, ואלה שמימין בפרט – שלושת המטוסים מה-'רייבן' – היו נתונים לאש אופקית ואש תלולה מכמה עמדות אויב ממדרונות רכס הכרמל. אש רובים ניתכה גם מטַבְּעוּן (בתחומי קריית טבעון של היום), מחנה מבוצר באמצע הדרך. מכל מקום, עשרת המטוסים הגיעו כשורה ליעדיהם השונים".
בתחנת הרכבת, הידיעה על התקרבות המטוסים הקדימה את הגעתם בפועל. אחת הרכבות שעמדה בתחנה יצאה בחופזה על המסילה לכיוון ג'נין. במרחק שלושה מייל דרומה יירטו שלושת המטוסים של ה-'רייבן' רכבת זו, והם ניצלו את ההזדמנות שנקרתה להם עד תום. המטוס המוביל, החד-מושבי, פגע במסילה כבר באמצעות הפצצה הראשונה שהטיל, פצצה שנייה פגעה אנכית בפסים גם היא, והפצצה השלישית פגעה בקרון האחרון.
מבין שני המטוסים הדו-מושביים, הראשון השיג פגיעה ישירה אחת בקו המסילה ואחת בסוללה, והמטוס השני פגע בסוללה עם שתי פצצות במרחק חמישה וחמישה עשר מטרים מאחורי הרכבת. פגיעות אלו לא רק שבלמו מיידית את בריחת הרכבות דרומה, אלא, כפי שהתברר בהמשך, הביאו להשעיה ממושכת של הפעילות על מסילת-ברזל זו. לאחר שביצעו בהצלחה את חלקם במשימה, שבו מטוסי ה-'רייבן' על עקבותיהם, ונתקלו שוב באש רובים מטַבְּעוּן, קודם שחזרו לספינתם.
בינתיים, שבעת המטוסים האחרים פעלו בצומת המסילות עצמו. סיור אווירי שהגיע לתחנת עפולה שבוע קודם לכן לא נתקל באש נ"מ, אולם הסתבר שבמהלך השבוע שחלף הוצבו שני תותחי נ"מ בין העיירה לתחנת הרכבת, ואלו פתחו באש ברגע שהמטוסים הגיעו לטווח המתאים, כשלאש התותחים נוסף ירי רובים ומקלעים. כל המטוסים הימיים נפגעו, אך לא באורח שעיכב אותם, ועתה הגיע תורם לפעול. בנייני תחנות, סככות אחסון, דרכים, ציוד רכבת ואוהלים הופצצו ביעילות, אך המטוס אדום הסנפיר התעלה על כולם, כאשר הטיל פצצה באופן מדויק בין שתי רכבות אשר עמדו במקביל זו לזו בקצה צומת המסילות. שתי הרכבות הושמדו ונגרם נזק כבד למסילות.
בסיום ההתקפה, שבו המטוסים לחוג מעל צומת הרכבות כדי לבחון את הנזק, אך למרות שהעשן הסמיך היקשה על התצפית, הוא לא הצליח להסתיר את עקבות ההרס. מבני הרכבת בערו בארבעה מקומות שונים. שבעת המטוסים הסתפקו בכך והחלו את דרכם חזרה. גם הם ספגו בדרכם כמה יריות פרידה מטַבְּעוּן וממקומות אחרים, אך שבו בשלום לספינותיהם בזמן לארוחת-הבוקר.
תם, אך לא נשלם…
אולם התקפת-הבוקר לא היוותה סוף פסוק לאירועי היום. הספינות האיטיות יותר, 'אן' וה-'רייבן', נשלחו דרומה לאורך החוף אל נקודת המפגש הבאה, מול אשקלון, שם היו אמורות הספינות להיפגש שוב אחר הצהריים להמשך סדרת התקיפות. ה-'בן-מיי-צ'רי' המהירה נשארה מאחור ושגרה שני מטוסים למשימת תצפית נוספת, כדי לוודא שצוותי התקפת-הבוקר לא נסחפו מההתלהבות של הרגע, וראו את מה שהיה אמור להיות, ולא את מה שהיה באמת. באותה הזדמנות, על המטוסים היה להטיל עוד כמה פצצות.
המטוס הראשון הגיע לצומת המסילות, פגע במספר קרונות נוספים וטס דרומה לאורך המסילה, כדי לבדוק את עבודת טיסת ה-'רייבן'. הסתבר שהדיווח מהבוקר היה מדויק. היו שם שרידיו המרופטים והמפוחמים של הקרון האחורי ולידו מסילות עקורות ופרצות רבות בסוללה. המטוס נפגע שלוש פעמים במהלך הטיסה.
הטיסה השנייה לא הייתה כה מוצלחת. כדבריו הציניים של היוז: "היא (טיסה זו) סיפקה את הדוגמה היחידה בבוקר המסוים הזה לאותה קללה שהיא מטרד הטייסים וקללת קציני ההנדסה. כל המטוסים האחרים עשו את עבודתם היטב, בגיחה מכובדת למדי. אולי היא (הקללה) חשבה שמגיע לה מנוחה; אולי היא מעולם לא חשבה כלל, אם כי מנועי מטוסי-ים לפעמים נראים כאילו הם מסוגלים לחשוב בצורה מעוותת; אולי היא פשוט נרדמה ולא הייתה ערה למתרחש. בכל מקרה, המטוס הציג ביצועים קודרים ואיטיים מאוד. הוא סירב לעלות מעל 800 רגל, והטייס נאלץ לוותר על הניסיון לדחוף את המטוס הרבה מעבר לחיפה. שם רשם הצופה כמה הערות מועילות על מחנות קטנים לפני שחזרו הביתה".
לאחר מכן, הפליגה 'בן-מיי-צ'רי' דרומה כדי להדביק את שתי הספינות האחרות. ממש ליד יפו נתקלו בשתי סירות דאו. אחת מהן הוטבעה על ידי משחתת צרפתית שליוותה את נושאת מטוסי-הים. הסירה הכילה כעשרים חיילים בבגדי חאקי, שנצפו מזנקים למים ועולים לחוף. הסירה השנייה, הקטנה יותר, נכנעה, ובהמשך הובאה לנמל פורט סעיד על ידי ה-'בן-מיי-צ'רי'.
_____________________________________________
עפולה הופצצה מספר פעמים במהלך מלחמת-העולם. תוך כדי חיפוש אחר צילומים, איורים וציורים נתקלתי בציור המרשים המופיע בפתח הדברים, אותו צייר מייג'ור קליפורד רוג'ר פלמינג-וויליאמס (Clifford Roger Fleming-Williams) – דמות מרתקת, מחלוצי תחום המטוסים-הימיים. את העתק ציור ההתקפה על תחנת הרכבת של עפולה מצאתי ברשת החברתית המקוונת טאמבלר ,(Tumblr) בעוד שהמקור (לא דיגיטלי) נמצא באוספי מוזיאון המלחמה האימפריאלי, ה-IWM (תודה למיכאל רובסון על איתור מקום המקור!).