ערן תירוש
פעמים רבות אני נשאל מדוע ולמה אני מוצא עניין כה רב במלחמת העולם הראשונה דווקא. תשובתי היא שמדובר באירוע המכונן שעיצב מחדש את העולם וששינה או השפיע עמוקות על כמעט כל תחום ותחום. כך גם בעניין עיצוב מפת המזרח-התיכון, לרבות תחילת התהליכים המדיניים שהובילו להקמת מדינת ישראל.
אחד ההיבטים החשובים, שהשפיעו רבות על העולם היהודי בכלל ועל היישוב היהודי בארץ-ישראל בפרט, היה הקמת הגדודים העבריים, הכוח הצבאי-יהודי הראשון בעת החדשה. קדמו לגדודים העבריים מספר התארגנויות, דוגמת הגוורדיה הירושלמית, ארגון בר-גיורא וארגון השומר, אך אלו היו מליציות אזרחיות שעסקו בנושאי שמירה והגנה על קהילות יהודיות ועל רכושן, ולא היוו כוח צבאי. אחריג מכך כוח קטן (כ-100 איש) של יהודים מלבנון שפעלו במאה ה-19 כיחידה עצמאית-יהודית בצפון ארץ-ישראל, כחלק מכוחות דרוזים שפעלו במרחב. אולם על אף שכוח קטן זה פעל כיחידה צבאית של ממש, גם הם היוו לאמיתו של דבר מיליציה שלא עברה הכשרה צבאית, אלא 'נקראו לדגל' בשם ברית עם ההנהגה הדרוזית בלבנון של אותם ימים.
נחזור למלחמת העולם הראשונה. יהודים רבים לחמו בצבאות השונים, משני צידי המתרס, במהלך אותה מלחמה עולמית והיו גם כאלו שהגיעו לדרגות קצונה בכירות. אולם הקמת 'גדוד נהגי הפרדות' ובהמשך גדודי 'קלעי המלך' היוו שינוי של ממש – אלו היו היחידות הצבאיות הראשונות אליהם גויסו יהודים בלבד (ראו הערה בהמשך), אשר עברו יחדיו את ההכשרה הצבאית, תוך התאמה לאורח-החיים היהודי, ענדו סמלים יהודיים ויצאו יחדיו אל קווי החזית. הערה: היחידות כללו גם לא-יהודים, בתפקידי פיקוד, אולם אלו הגיעו ליחידות 'מבחוץ', וכמובן שלא גויסו ואומנו במסגרת היחידות היהודיות. כאמור, הגדודים העבריים היו הכוח הצבאי היהודי הראשון בעת החדשה והמסד של כוח המגן העברי.
גדוד קלעי המלך ה-38, הוא הגדוד העברי הל"ח, הגיע לארץ-ישראל בחודש יוני 1918 והתייצב בחזית השומרון. משם עבר הגדוד באוגוסט לבקעת הירדן ותפס את קו-החזית בגזרת וואדי מלחה. ב-28 באוגוסט יצא פטרול של 7 לוחמים אל עבר מעברת נהר-הירדן באום שורט. אחד הלוחמים, טוראי ספיאשווילי, זחל אל זקיף עות'מאני וכשהגיע סמוך אליו הזדקף מאחוריו וניגש אליו כשהוא מתחזה לחייל תורכי על-ידי מלמול מספר מילים בתורכית. כשהגיע אל הזקיף הכריע אותו ארצה והשתלט עליו. המהומה נשמעה בעמדות התורכיות הסמוכות והם פתחו באש, ממנה נפגע קשות טוראי מארקס. טוראי גורדון העמיס את הפצוע על גבו ופינה אותו, תחת אש כבדה, חזרה לקווי הגדוד. למרבה הצער, מארקס, אשר הצטרף לגדוד אך ימים ספורים קודם לכן, לאחר שירות בחזית המדממת בצרפת אותה עבר ללא פגע, נפטר מפצעיו ונקבר בטקס צבאי מלא על גבעה קטנה, כשפניו מופנות אל עבר ירושלים. מאוחר יותר הובאה גופתו של מרקס למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי של חבר-העמים הבריטי בהר הצופים, שם נטמן בחלקת החללים היהודים.
מפקד הגדוד, לוטננט-קולונל ג'ון פטרסון, המליץ למפקד הכוחות בבקעת הירדן, מייג'ור-גנרל אדוארד צ'ייטור, להעניק לספיאשווילי וגורדון עיטור צבאי על אומץ-הלב אותו גילו השניים. מספר ימים לאחר-מכן, ב-7 בספטמבר 1918, חל ראש השנה תרע"ט. פטרסון מציין בספרו 'עם הגדודים היהודים בארץ-ישראל':
"הגנרל צ'ייטור רומם במידה רבה את רוח הגדוד כאשר העניק את 'המדליה הצבאית' (Military Medal) לטוראים ספיאשווילי וגורדון על התנהגותם האמיצה בסיור הלילי המוזכר לעיל. ערכנו מסדר מיוחד במעוז עמדת סאלט (Salt) לאחר תפילת החג ביום הראשון של ראש השנה (7 בספטמבר 1918). לעיני כל חבריהם לגדוד, גולל הגנרל את מעשי גבורתם, ענד את האותות הנחשקים על חזיהם, ולאחר מכן הורה לגדוד לצעוד בסך ולהצדיע — לא לו עצמו, אלא לשני האנשים שאותם זה עתה עיטר. מרגע זה ואילך זכה הגנרל צ'ייטור למסירות מעומק הלב של כל אדם ביחידה. דבר קטן יכול לקנות את הכבוד, אהדת הלב והמסירות של רג'ימנט, אך לא לכל גנרל יש את הכישרון להשיג זאת."
את הצילום המצורף מצאתי במספר מקורות, דוגמת הספרייה הלאומית והאתר הנפלא ביתמונה, של נדב מן. מדובר בצילום מאוספיו של גרשון גרא. שיפרתי מעט את הצילום, לרבות צביעה, באמצעות AI. על-פי הנוף ובעיקר הכיתוב, מדובר ככל הנראה בצילום מאזור וואדי מלחה, מספטמבר 1918